שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״א (ד׳)

עוד נ"ל בישוב הקושיא הנ"ל דהנה התוס' בב"ב דף ג' ע"ב ד"ה ורבנן כתבו דהא דמשלם חצי כופר ליורשיו ולא אמרינן דכופר אמר רחמנא ולא חצי כופר כדדרשינן דבר ולא חצי דבר משום דשם אינו שייך רק חצי כופר וחשיב כופר שלם דמשלם כל חלק ב"ח שיש בו דהרי אינו רק חצי ב"ח ע"ש ולפ"ז נראה לי דאי אפשר לומר יורשים דהיינו כשהוליד אח"כ דהרי כופר אינו משתלם רק לאחר מיתה וא"כ מסתמא עמד בדין ג"כ אז ואז הרי הוא כלי ב"ח דהא שחררו כלו דאם לא שחררו שוב אין לו יורשים כדמעיקרא וכיון דכלו ב"ח שוב לא שייך חצי כופר דהא הוא כלי ב"ח והרג ב"ח כלו רק בעת נגיחה לא הי רק חציו ב"ח אבל כיון דחידש דכופר אינו משתלם רק לאחר מיתה א"כ שיעור הכופר ראוי להלוך כפי מה שהוא לאחר מיתה ואז הוא כלו ב"ח ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י דכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה דבשלמא קנס איכא למימר משעת נגיחה שנאמר אם עבד יגח השור ויש לאוקמא כשעשאו טריפה אבל כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה והקשה בא"מ שם דגם שלשים של עבד כתיב בי' והשור יסקל ואינו משלם רק לאחר מיתה ולפמ"ש א"ש דכבר כתבו התוס' דלענין ממון אין סברא לומר דממון ולא חצי דכפי מה שהזיק משלם ולפ"ז באמת גם השלשים של עבד משתלם לאחר מיתה רק דכיון דהזיק בעוד שלא היה רק חצי עבד משלם חצי אף דנשתחרר אח"כ דכמו שנגח משלם אבל בכופר דאינו משלם רק לאחר מיתה והא כופר בעי כופר שלם ואז הוא ב"ח ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד.