שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״א (ג׳)

והנה הפר"ח במים חיים הביא שם ראי' דלא מוליד גם זכר לטריפה מהא דאמרו בגיטין דף מ"ג ואי אמרת קידושי' לאו קידושין יורשין מנ"ל ומשני ר"א שעשאו טריפה ומאי יורשי' נפשו ואי נימא דזכר טריפה יוכל להוליד אמאי אצטריך למימר יורשי' נפשו והא משכחת לה יורשיו ממש שהוליד אח"כ וע"כ דטריפה אינו מוליד והנה השעה"מ פי"א ממ"א כתב ע"ז דיש לומר דקשה לי' לר"א כיון דהתנא מיירי כשעשאו טריפה אם כן למה נקט תנא דנותן חצי כופר ליורשיו לנקוט לנפשיה דהא העבד בעצמו חי ולכך משני ר"א דבאמת יורשיו הוה נפשיה וע"ז כתב השעה"מ דמ"מ קשה ניהו דר"א יפה משני מאי יורשיו נפשיה אכתי קשה על רבא דדחי חדא דיורשיו קתני ועוד הא כופר אינו משלם אלא לאחר מיתה אכתי קשה דלמה נאדי רבא מהך אוקומתא שעשאו טריפה ויורשיו היינו יורשיו ממש והא דלא נקט הוא בעצמו משום דכופרא אינו משתלם רק לאחר מיתה וע"כ דזכר טריפה ג"כ אינו מוליד ע"ז ולפע"ד נראה דאין ראיה מכאן ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא דהראב"ן הוסיף בחידושיו בגיטין שם בהביאו סוגיא זו כתב לפרש קושיות הש"ס דאי אמרת קידושיו לא קידושין יורשיו מנ"ל דהכוונה הוא דאם קידושיו קידושין משכחת לה שקידש אשה וכתב לה כתוב' והיא נוטלת הכופר עבור חיוב כתובה והנה חידש לנו הראב"ן דבר חדש דעיקר קושית הש"ס דכל דקידושיו אינן קידושין גם האשה אינה נוטלת בכתובתה והיינו דל"מ יורשיו וא"א כלל דבאיסור' לא קמיירי שנשאה באיסור והוליד בנים ואטו אכפל תנא למתני חצי כופר ליורשיו כשנשאה באיסור והוליד ממזרים וע"ז כתב דאם קידושיו אינם קידושין אף לכתובה ל"מ למשקל ע"ש וכ"כ בספר טיב גיטין להגאון מהר"ץ שנדפס מחדש אך הגאון שם הרגיש דהא כופר הו"ל ראוי ואין האשה גובה כתובתה מן הראוי והנה אף שלא בריר' ליה להגאון שם אם כופר משועבד לכתובה הנה הדבר מבואר בב"ש סי' ק' ס"ק ח"י שהביא דברי המהר"ם דאינו גובה מכופר הבע"ח דהוה ראוי והמלמ"ל פכ"א ממלוה האריך בזה אבל באמת בב"ק דף מ"ב אמרו דכופר הו"ל ראוי ואין בע"ח גובה מראוי והקשו התוס' דבב"ב נפיק מקרא אחרינא וכתבו דשאני כופר כיון דנעשה החבלה מחיים ה"א דניטל וקמ"ל דאינו ניטל דהו"ל גם כן ראוי כיון דאינו משתלם אלא לאחר מיתה וא"כ גם כתובה אינו נגבית מזה כדאמר ר"ל ולפ"ז להס"ד דלא ידענו דכופר אינו משתלם לאחר מיתה א"כ לא מקרי ראוי והיתה גובה כתובתה ושפיר פירש הראב"ן ולכך פירש ר"א דמאי יורשיו נפשי' וע"ז שפיר פריך רבא דהא יורשיו קתני ואינו משמע נפשיה ועוד הא כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה וא"כ גם כתובה אין נגבית מזה וא"כ אף אי קידושיו קידושין ג"כ לא שייך יורשין דהיינו האשה בכתובתה דהא אינה גוב' בראוי ובזה יש לומר דזה דמשני רבא ראוי ליטול ואין לו והדבר יפלא דא"כ היאך שייך ראוי ליטול והתוס' בב"ק סוף המניח כתבו שם דראוי היינו אם תפס וזה ל"ש כאן וכבר נתקשו בזה האחרונים ובתשובה טיילתי בזה ארוכות וקצרות ולפמ"ש א"ש דבאמת לפי שיטת הראב"ן דיורשיו היינו האשה בכתובתה צ"ל דארוסה יש לה כתובה אף בלא כתובה דאי מיירי בכתב לה א"כ פשיט' דאף אם לאו קידושין הוה כל שכתב לה הרי רצה ליזק בנכסין ואף דבקטן אין לא אף שכתב ועיין בטוש"ע סי' ס"ג היינו שחיובו של קטן אינו כלום אבל כל שמחייב עצמו בגדולתו פשיט' דמתחייב ולפ"ז שפיר קאמר ראוי ליטול אם כתב לה ואין לו כשלא כתב דבתנאי ב"ד אף דארוסה ג"כ גובה מ"מ כאן דאין לה קידושין אין לה אבל עכ"פ ראוי ליטול וא"ל דהוה ראוי דז"א דעכ"פ ראוי ליטול כשתפשה כמ"ש המשנה למלך שם כשתפסו הבע"ח והכתוב' נגבית אף מהראוי דאפשר דב"ח גובה מהראוי ולרבא גופ' מספק' ליה אי גוב' או לא אך באמת מלבד שיש בזה דוחק לפרש יורשים היינו האש' בכתובת' ולא מיירי כלל מיורשים אף גם דאכתי קשה קושית הפ"ח במים חיים דאי נימא דזכר מוליד עכ"פ משכחת לה יורשים וכשנשאה בהיתר אח"כ דאח"כ שחררו רבו לגמרי ונשא אשה והוליד בן אך נראה בגוף הקושיא דבאמת זה וודאי דאף דנימא דבד"מ לא בעי עדות שאילה"ז אבל בקנס לכ"ע בעי וכמ"ש הנו"ב באורך במהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב ולפ"ז מכ"ש בכופר דעדיף טפי מקנס דבעי עדות שאילה"ז ולפ"ז היאך אפשר לאשכוחי יורשים כשהוליד אח"כ הא ע"כ מיירי כשעמד בדין הרב בעת שעשאוהו טריפה דאל"כ אין מגיע לו קנס אח"כ דהרי שחררו מקודם והו"ל כבגרה ואח"כ עמד בדין וכ"כ בא"מ ח"ב סי' ט' בהדיא [ע"ש דדבריו באמת צ"ע דעכ"פ משכחת לה כשעמד בדין מקודם ששחררו ולפמ"ש א"ש] ולפ"ז יוכלו העדים לומר אנן לא באנו לחייב רק חצי כופר לרב דאנן לא ידענו כלל שיוליד אח"כ ומי יימר דמשחררו וישא אשה ויוליד ופשיטא דהוה עדות שאילה"ז וז"ש ראוי ליטול ואין לו משום דהו"ל עדות שאילה"ז ודו"ק.