שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר׳ (ז׳)

והנה בהך דב"ח קונה משכון דאמרו דוקא שלא בשעת הלואתו נראה לפע"ד דהסברא הוא כך דהנה הריטב"א בקידושין דף י"ג ע"ב גבי האשה שהפרישה חטאתה דלכך שעבודא ל"ד כיון דשעבוד אינו רק קנין לחצאין דהא אינו קנין גמור ורק שעבוד וא"כ שוב ל"ש קנין לחצאין ע"ש ולפ"ז נראה לי דגם בע"ח דקונה משכון אינו רק שעבוד ולא קנין דהרי צריך להחזיר לו משכונו כשמחזיר לו המעות כמבואר סוף סי' ע"ב בחו"מ ועט"ז באו"ח סי' תמ"ג וא"כ שוב לא שייך קנין לחצאין ולכך דוקא שלא בשעת הלואתו דנקטי' לגוביינא הוא דקני לגמרי אבל כל שהוא בשעת הלואה אף לשיטת רש"י דחייב באונסין היינו בתורת שומר ולא בתורת קנין וא"כ לא שייך קנין לחצאין ודו"ק אברא דלפ"ז יקשה איך אמרו כאן וקמפלגי בדר"י הא לא שייך קנין לחצאין ור"י לא אמר אלא שלא בשעת הלואתו וכבר הקשו התוס' דהא ר"י לא אמר רק שלא בשעת הלואה ומ"ש דמ"מ מצוי מקרי זה ל"ש לפמ"ש דהרי מה"ט שעבודא ל"ד דאין קנין לחצאין וא"כ בשעת הלואה לא קני אך נראה דלרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה וא"כ כל עיקר הקנין אנו דנין כשיבא לבסוף לידי גבייה א"כ אז שוב הוה קנין גמור ול"ש דאין קנין לחצאין דעיקר הקנין הוא אח"כ כשיבא לידי גבייה וז"ב לפע"ד ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלאביי ע"כ דפליגי בדר"י ולאביי למפרע הוא גובה ולפמ"ש א"ש דכיון דלמפרע הוא גובה א"כ שוב לא שייך קנין כלל ול"ק כלל וא"כ שפיר עובר בסיפא וברישא אינו עובר דלא שייך למפרע הוא גובה והא דאמרו למעלה בפשיטות דלמ"ד למפרע הוא גובה לכך מותר בהנאה אף דל"ש קנין לחצאין ושעבודא ל"ד צ"ל דהש"ס אמר דלאביי איכא לאוקמא המשנה דס"ל שעבודא דאורייתא והיינו דהוא ס"ל דשייך שיעבוד לחצאין וכמ"ש הריטב"א בהדיא ועקצה"ח סי' ל"ט שהסביר משום דמ"ד ש"ד ס"ל דשיעבוד ממילא חל אבל בריטב"א לא משמע כן אבל הברייתא יתרץ אביי לדידי' דס"ל שעבודא לאו דאורייתא ולק"מ ועיין פ"י בסוגיא דכרכר בזה אי ס"ל לאביי ש"ד או לא ודו"ק ומה דאמרו בדאמר מעכשיו היינו דכל שאמר מעכשיו לא שייך קנין לחצאין דכל שאמר מעכשיו היינו למפרע יהי' מעכשיו א"כ קונה לו למפרע לגמרי ובזה יש לישב הך דאמרו ומנא תימרא דשאני בין אמר לו מעכשיו והביא הברייתא דהגעתיך והיא תימה דמה עדיפות יש להברייתא מהמשנה ועי' פ"י ולפמ"ש יש לומר דהכי קא קשיא לי' מה מועיל מעכשיו הא סוף סוף אין קנין לחצאין וע"ז מביא מהברייתא דאם אמר לו הגעתיך עובר ולאביי יקשה דאינו ראוי שיעבור דהא לא שייך קנין לחצאין וע"כ דכל שאינו רוצה לפדותו עובר והוא הדין במעכשיו ודו"ק היטב.