שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר׳ (ב׳)

והנה לכאורה קשה בהא דאמרו בגיטין דף מ"ג ע"ב לוה עליו מן הנכרי כיון שעשה לו נימוסו יצא לחירות ומפרש שם דנימוסו הוא זמן ומיירי בלא הגיע זמן ואפ"ה כל שמכר לו לגופ' קנה העכו"ם ומיהו רש"י שם פירש דמעכשיו הי' משתעבד בו וא"כ בכה"ג שייך שם קנס דעכ"פ מכרו לגופו וגם היו ברשות הנכרי מעכשיו להשתעבד בו ולכך קנסוהו ע"ש באוקימתא בתרא בשלוה ע"מ למשכנו ולא משכנו וע"ש ברש"י ותוס' ודו"ק ועדיין צ"ע והנה בהא דאמרו בפסחים דף מ' לפי שנאמר ולא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרי ופירש"י יכול נלמוד ממקרא הזה שיטמין את שלו כדי שלא יראנו ודיו דהא לא יראה כתיב ולכאורה תמוה דמה מועיל ההטמנה הא מ"מ הוא נראה דהא לא כתיב לא תראה רק לא יראה והרי מ"מ נראה שוב ראיתי ברא"ש פ"ק אות ט' גבי הבודק צריך שיבטל שכתב בהדיא דעובר על ב"י אף שאינו רואה דלא כתיב לא תראה רק שלא יראה הרי בהדיא כמ"ש ועיין קרבן נתנאל מ"ש דמדברי התוס' ריש כל שעה לא משמע כהרא"ש ומהתימה איך לא הרגישו בזה דמבואר לכאורה בש"ס כן אמנם נראה דבאמת שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו ולפ"ז באמת אם לא הי' כתוב לא ימצא שדרשו מזה דאסור להטמין א"כ כל שהטמין במקום הצנע באופן שלא יוכל להראות בסתם א"כ עשה מעשה שלא יעבור על ב"י והרי כל שמבטל סגי ומ"ל שמבערו או שמטמינו הרי גילה דעתו דאינו רוצה שיהי' ברשותו והרי לא יתראה ואף דמ"מ הוא ברשותו מ"מ באמת הוה כאינו ברשותו רק דכל דלא עשה מעשה עובר בב"י כאלו הי' ברשותו אבל כל שמותר להטמין הוה כביטול וגם בפשיטות י"ל דדוקא כל שראוי שיהי' נראה אסרה תורה אבל בהטמנה בבורות שאינו ראוי להראות אינו עובר אבל אחרי דאמרה תורה לא ימצא ממילא בל יראה ג"כ שלא יתראה ובכל מקום שהוא אף בבורות מ"מ עובר על בל יראה ובזה יש לישב ראית התוס' ריש כל שעה ד"ה ואי בהא דאמרו דף וא"ו ואי משכח לה לבטלה אלמא דעכ"פ כל שאינו יודע מזה לא עבר אף שהי' בביתו דאל"כ אכתי עבר למפרע טרם שמצא ולפמ"ש א"ש דא"כ הסוגיא שם אזלא דהבדיקה הוא מה"ת ועכ"פ באותה בדיקה יוצא ידי בל יראה דאל"כ מה ס"ד שם דלא יהי' צריך לבטל וער"ן ריש פסחים ולפ"ז פשיטא דכל שבדק כל מה שראה חמץ בביתו כל שלא ידע לא יעבור דניהו דכתיב לא יראה באמת שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וא"כ כל שלא ידע שפיר הי' מועיל הבדיקה שלא יעבור על בל יראה ושוב הוה החמץ כאלו אינו ברשותו ואינו עובר אבל כל דידע שפיר צריך לבטל דאל"כ יעבור דהתורה עשאן כאלו הן ברשותו וז"ב כשמש ובזה יש ליישב קושית התוס' שם על רש"י בד"ה ודעתי' ודו"ק והב"ח סי' תל"ד מחלק דבחמץ שא"י אינו עובר על בל יראה ולפמ"ש יש לומר בטעמו דלענין זה לא מהני ביטול דלחמץ ידוע לא מועיל ביטול לשטת הכלבו והגאון ולכך עובר על בל יראה אבל לחמץ שא"י לא עבר על ב"י כל שלא ידע וז"ב שוב ראיתי ברמב"ם בפ"ד מחמץ ה"א כתב בתורה לא יראה לך חמץ יכול אם טען וכו' פירש הכ"מ דלא יראה משמע דטמן מותר ולפמ"ש היינו אם לא כתיב לא ימצא אבל כל שכתיב לא ימצא ממילא גם בל יראה הוא בכה"ג דמ"מ יתראה וז"ב והפרמ"ג בפתיחה לה"פ אות א' הבין מהכ"מ דלא יראה הוא רק על ראייתו ולא כשטמן ותמהני שלא הזכיר כלל דברי הרא"ש האלו דמבואר להיפך ולפענ"ד גם רש"י והרמב"ם מודים לזה וכמ"ש ודו"ק ובפתיחה להלכות בדיקה וביטול סי' תל"א במקור חיים ראיתי שהביא דברי הרא"ש הנ"ל והביא דברי המג"א תל"ד ס"ק פ' והקשה דאמאי יהי' אסור כל שלא נהנה ולא קמכוין למה יעבור על ב"י וכתב דדוקא בדבר שאסרה התורה לעשות הוא דמותר בא"מ משא"כ כשאסרה התורה דבר שא"מ כגון הכא שאסרה התורה מלא יהי' חמץ בביתו אפילו כשאין מתכוין אסור ודבריו תמוהים דא"כ בע"ז שאסרה התורה שלא ישהה בביתו צלמים א"כ בדבר שא"מ אסור והרי כל הסוגיא דאפשר ולא קמכוין הוא להיפך וכן הקשה אחד מתלמידי מצלו של היכל דהתירה התורה בא"מ כמבואר שם בפסחים דף כ"ה ולפמ"ש א"ש דכאן שאסרה התורה שלא יתראה החמץ אף שאינו רואהו א"כ הקפידה התורה שלא יתראה ולא קפדה על האדם רק על החמץ עצמו וכל שנמצא בביתו הרי מ"מ נמצא בביתו וגם בב"י עבר וכמ"ש ודו"ק היטב.