שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ב׳ (ט׳)

ובזה מיושב היטב מה שהקשה בצל"ח בפסחים דף ז' בהא דפריך כי לא רבתה מצה נמי ניזיל בתר בתרא והקשה הא הך דאזלינן בתר בתרא לא עדיף מרובא והרי חמץ הוה דבר שיל"מ דלא אזלינן בתר רובא ולפמ"ש א"ש דכל דלא אתחזיק איסורא אף בדבר שיל"מ אזלינן בתר רוב ולא עוד דלפענ"ד נראה דכל דאזלינן בתר בתרא היינו מה שנשתמש באותו תיבה או באותו מקום באחרונה א"כ הוה כאיקבע ואיתחזק היתרא דהרי אנו דנין על אותו תשמיש שהשתמשו באותו מקום ובכה"ג ודאי איתחזיק היתרא מקרי כנלפע"ד ועיין במרדכי סוף חולין שכתב דכל דבר שאינו בע"ח כ"מ שמונח הוא מקום קביעתו ע"ש וניהו דמ"מ כל שלא ראינו שפירש ופירש אזלינן בתר רובא כמ"ש המלמ"ל פ"ד ממ"ע ה"ט והרי זה מבואר דבמצוי אזלינן בהר רובא כל זה שפירש מהקביעות אבל אם נמצא במקום שנקבע פשיטא דמקרי קבוע והו"ל כאתחזיק היתירא וז"ב מאד מאד. ומה שתמה הצל"ח על המג"א שכתב בסי' תקי"ג ס"ק י"ג בעכו"ם שמביא ביצים דלא אזלינן בתר רובא וע"ז תמה דלמה לא יועיל כיון דפירש ניזיל בתר רובא כמו דאזלינן בתר רובא בכל דברים החשובים ע"ש אני תמה מאד דבאמת הר"ן נסתפק בזה כל דלא אתחזיק איסורא אבל מ"מ אנן לא קי"ל כהר"ן ובדשיל"מ לא אזלינן בתר רוב כל דלא אתחזיק היתר כיון דנוכל לצאת מידי ספק אם נמתין עד למחר ועש"ך סי' ק"י ס"ק ל"ב ביו"ד שלאיכיל דשיל"מ עם כל הדברים חשובים שכתב דאזלינן בתר רובא וע"כ דדבר שיל"מ שאני ולא קי"ל כהר"ן בזה וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת לענין דבר שיל"מ לקמן על דברת ספר סידורו של שבת בתשובה שפלפל בזה אי בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא ולא זכר דברי הר"ן והמלמ"ל וכל ראיות שהביא דחיתי שם ואכ"מ ועיין פרמ"ג בש"ך שם שהרגיש קצת בדברי הר"ן הנ"ל ע"ש וע"כ דברי המג"א נכונים ומ"ש הצל"ח ראיה דבדבר שיל"מ ג"כ אזלינן בתר רובא מתשע צבורין והיא קושית הכו"פ כבר כתבתי דבקבוע דאורייתא ודאי אזלינן בתר רובא וכמ"ש ודוק היטב. ומדי דברי בסוגיא דפסחים דף ז' במה דפריך כי לא רבתה מצה נמי ניזיל בתר בתרא והצל"ח חשב מדעתא דנפשיה דהך דאזלינן בתר בתרא לא הוה רק כמו רובא וע"כ הקשה דהו"ל דבר שיל"מ באמת המעיין בסוגיא דב"מ דף כ"ו ובקדמונים ימצא שם מחלוקת בזה וכפי הנראה מרש"י ותוס' הך חזקה דכיבוד הוה חזקה גמורה שאפילו מיעוט לא נמצא לבתר כיבוד אבל הריטב"א ביאר שם שכיבוד אינו רק ראיה דלפניו היה מיעוט ומהראוי ליזיל בתר בתרא דהוא הרוב לאחר שכיבד ולכך לענין טומאה דאיתחזיק טומאה ל"מ להוציאו מחזקת טומאה אף שכבדוהו ע"ש שכתב ושמורו הלוי והוא הרא"ה הודה לדבריו וצוה להגיה כן בחידושיו ולפע"ד תמוה דא"כ מה פריך כי לא רבתה בו מצה נמי והרי כי לא רבתה מצה הו"ל קבוע דנקבע בו מצה וחמץ ובקבוע ל"מ רוב אבל ז"א דקבוע שאינו ניכר ל"מ קבוע ומהראוי ליזיל בתר בתרא דהוא מקרי הרוב דהכיבוד עושה מה שלפניו למיעוט ועיין תוס' חולין דף צ"ד ד"ה ובנמצא במ"ש דתקנה עשו חכמים במקום שאין מכריזין שאסור לקנות לכתחלה מן העכו"ם אף שרוב טבחי ישראל ודבריהם סתומים דמפני מה עשו תקנה והרי אזלינן בתר רוב ולפע"ד כוונת דבריהם ע"ד מ"ש האחרונים ומטו בה משמי' דרמב"ן בהא דאמרו ריש גיטין סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך דאף דאזלינן בתר רוב אבל לעשות תקנה בעולם כלו שגם המיעוט הנמצא צריך לעשות תקנה אף בשביל המיעוט ולפ"ז גם כאן ניהו דנמצא הלך אחר הרוב אבל התקנה שלא יקנו מן העכו"ם זה תקנה כוללת לכל העולם והרי יש מיעוט בעולם ולכך עשו תקנה שלא לקנות וז"ב ובזה נראה דמ"ש לכתחלה לא תידוק דאם קנה מותר וכמ"ש בלב ארי' שם דז"א דא"כ לא הועילו החכמים בתקנתם דכ"ע יקנה מיד העכו"ם וא"ל דיחוש לנפשו שהרי אסור לקנות מהעכו"ם וכמ"ש כעין זה בפר"ח לענין בדיקת הריאה דז"א דהרי אם יעבור ויקנה שוב נתלה בתר רוב ויהיה מותר גמור ושוב לא יחוש לעבור לכתחלה וכן נראה גבי בדיקת הריאה כיון דעשו תקנה כוללת בשביל מיעוט הנמצא בעולם דאם נימא דבדיעבד שלא בדק מותר שוב לא יחוש לנפשו כיון דבאמת עפ"י רוב מותר והן נסתר בזה דברי הפר"ח שכתב דלא יעבור על דברי חז"ל דז"א דזה דוקא אם חז"ל אסרו בהחלט אבל למה שעשו תקנה בשביל המיעוט כל שנימא דמותר בדיעבד בודאי לא יבדוק ויסמוך על הרוב ואז יתבטל תקנת חז"ל מכל וכל ודוק היטב. וגם שם בגט אם לא אמר בפ"נ בודאי הגע פסול אף דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי כל שעשו תקנה ולא נתקיימה התקנה הגט בטל ופסול ואף דשם יש לומר דשאני התם דכל דמגרש אדעתא דדבנן מגרש מ"מ הדין דין אמת ודוק.