שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ב׳ (ה׳)

ודרך אגב אכתוב מה שראיתי פה טריסקאוויטץ בשנת תרי"ב ר"ח תמוז ה' קרח בירושלמי ריש פרק שני דמס' דמאי ר"א סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד גוים וכו' ואפילו יסבור ר"א כר"י דרוב א"י נתונה ביד ישראל ר"א חשש למיעוט כהדא סדקייא שמסתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו יום הוכיח לכל ימים ר"י בעי מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו אימר מעמון ומואב הוא ונעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים וכו' ולפע"ד תמוה מאד דהרי מבואר בסי' קי"ד סעיף יו"ד בהג"ה דאם ידוע שעכו"ם אחד יש בעיר שאינו מערב יין אף ששאר עכו"ם דרכן לערב בו יין מותר ליקח מכולם כ"ז שלא ידוע שבודאי ערבו בו דתלינן לקולא שמא לא עירב בזו וכן כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן ואם ידוע שמקצת בודאי נותנין יין וכו' אזלינן בתר רובא אבל אסור לקנות מהם בבתיהם ע"ש ועיין בש"ך שם ולפ"ז כאן קשה דאף דחש ר"א למיעוט מ"מ קבוע בודאי אין כאן דכל שא"י אם לקחו מישראל מותר ליקח אפילו מבתיהם דהוה כמו שא"י אם דרכן לערב דאף בבתיהם מותר לערב וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ח"י דמותר ליקח מכולן אפילו בבתיהם דגם דמאי אינו רק דרבנן ושרי וביותר תימה דמה מדמה להדא סדקייא שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור שנעשה אותו יום הוכיח לכל הימים דשאני התם דשם כיון שבאותו יום נודע שנסתפק מן האיסור הו"ל כל הימים קבועים ועיין מ"א סי' שד"מ ס"ק א' דאף דרוב ימים חול מ"מ הו"ל קבועים ובתשובה תמהתי עליו מנדה דף נ"ז ע"ב מ"מ לדברי המ"א הו"ל גם כאן קבוע וא"ל דשאני התם דיום השבת הו"ל קבוע בעצם משא"כ כאן דהיום אינו אסור רק דבאותו יום מסתפקין מן האיסור דז"א דסוף סוף כיון דאותו יום ידענו שמן האיסור מסתפקין הו"ל כל הימים בספק דשמא נשאר להם מן האיסור והו"ל קבוע ומה ענינו למיעוט ואף אם נדחוק דר"א חשש שמא לקחו מיד ישראל וכגון שידענו שאחד מן הגוים לקח מן הקבוע עדיין צ"ע דא"כ מה פריך ר"י מגר שבא להתגייר דניחוש לעמון ומואב דשם פשיטא דאזלינן בתר רובא. והנה לפמ"ש הפרמ"ג בסי' ס"ב דבב"נ לא גלתה התורה דאזלינן בתר רובא א"כ לכאורה יקשה אף לדידן דגבי גר נחוש דלמא מעמון ומואב הוא ולא אזלינן בבני נח בתר הרוב וא"ל כיון שבא להתגייר ובישראל אזלינן בתר הרוב דז"א דאנן דנין אם התחיל הגירות כלל דלמא מעמון ומואב הוא אך באמת ז"א דהרי אמרו בברכות כ"ז ובכמה מקומות דל"ח לעמון ומואב דסנחרב בלבל את כל האומות וכל דפריש מרובא פריש וקשה ג"כ כהנ"ל אבל ז"א דהרי עיקר הנ"מ הוא אם גירותן גירות ויש להם דין ישראל ולענין דיני ישראל אזלינן בתר רוב ורובא לאו מעמון ומואב נינהו ואף דבשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח נמצא סברא זו לענין מילת בני קטורה דמקשה הש"א דניזול בתר רובא דעלמא וכתב הוא דבעכו"ם לא אזלינן בתר רובא אבל ל"ד לנ"ד דשם מצות מילה נאמרה לבני קטורה אף שאינם ישראל מ"מ בני אברהם הם וא"כ כל שגם כעת לאחר המילה אינם מקבלים דת ישראלית רק שנתחייבו במילה בזה שפיר כתב דאזלינן בתר רובא משא"כ כאן דאנו דנין על ענין גירות וכל שנ"מ לדת יהדות בזה אזלינן בתר רובא ודו"ק היטב אך גוף דברי הירושלמי צ"ע. שוב ראיתי דיש ליישב קצת דברי הירושלמי דאדרבא ר"א חש לה לקולא לומר שהוא דמאי דאם מעכו"ם הוא הוא ודאי וא"כ הו"ל ספק של תורה אבל ז"א דא"כ בודאי תמוה מה"ת לחוש לקולא דשל ישראל הוא נגד רוב וקבוע וגם ראייתו מדסקייא בודאי תמוה וצע"ג.