שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ב׳ (ב׳)

שוב אחר זמן רב מצאתי במס' תרומות פ"ט משנה ה' גבי לגינה של תרומה ע"ש בתוס' יו"ט שהביא בשם התוספתא דאין קרקע בטלה בק"א ומטעם דדוקא בתלוש שייך ביטול שראוי להתערב ומשם ראיה למ"ש ודוק היטב דדוקא לפי שלא נתערב הא בלא"ה היה בטל אף בקרקע. שוב אחר זמן רב בלמדי בקידושין דף ע"ג לענין שתוקי דאמרינן מאי אמרת דלמא אזלא היא לגבייהו הו"ל קבוע ראיתי במקנה שם שעמד בזה על דברי הרשב"א שכתב דמה"ת הו"ל רוב כיון דלא ידעינן מי הלך אצל מי ואף כשהלכה הוא אצלם הו"ל מחצה למחצה וא"כ הו"ל רובא להכשיר וע"ז האריך המקנה לתמוה דכיון דיש להסתפק בא' קבוע הו"ל כמו אלף קבועים והו"ל פלגא ולא הו"ל רק ספק שמא נתעברה מהקבוע וכתב דתלוי בפלוגתא הנ"ל אם קבוע שאינו ניכר הו"ל קבוע ולפמ"ש אף לשיטת הב"ח דקבוע שאינו ניכר הו"ל קבוע היינו כל שנודע עכ"פ שנקבע איסור אבל שאינו ניכר מקומו היכן משא"כ כאן דניהו דיש פסול בעולם אבל לענין האשה שאנו דנין הו"ל ספק אם הלכה כלל לאותו פסול מהכ"ת ניזיל בתר קבוע הפסול ולא נלך אחר הרוב ובלא"ה כיון דרוב הם כשרים והם ג"כ קבועים במקומם מה"ת ניזיל בתר קבוע דבפסול לגבי רוב הכשרים והקבועים וא"ל דלא נודע אם הכשרים נקבעו במקומם או הלכו אצלה כמו כן יש לספק בהפסול אם נקבע ומה"ת דלא ניזיל בתר רוב ובלא"ה יש לומר דבאמת צריך להבין הא דאמר הש"ס אי אזלו אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש והא אמרינן בנזיר דף י"ב וכ"ת ה"נ נייד אימר בשוקא אשכח וקדיש התם הדרא לניחותא וא"כ גם כאן קשה כיון דהדרא לניחותא והו"ל קבוע א"כ אמאי אזלינן בתר רוב והא הו"ל קבוע כיון דהדרא לניחותא והנראה בזה דהנה הש"ך בסי' ק"י ס"ק ל"ז כתב דכל שנתפזר הקביעות ממקומו אף שחזרו ובאו יחד למקום אחד כל שנעקרו מקביעות הראשון שוב אין לו דין קבוע דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ע"ש ובאמת שדבריו תמוהים מהא דאמרו בנזיר התם הדרא לניחותא וכבר תמה בזה ש"ב בדגול מרבבה שם ומ"ש לחלק בין קבוע דאורייתא לדרבנן סתר הוא בעצמו דבנזיר ג"כ אינו רק קבוע דרבנן וכמ"ש התוס' בנזיר שם אבל לפע"ד נראה דהדבר פשוט דע"כ לא כתב הש"ך רק כשראינו שנתפזרו ונעקרו מקביעות הראשון דאז שפיר יש לומר דכל שבטל שם קבוע אינו נקרא שוב קבוע דאין לך בו אלא חידושו אבל בנזיר שם דאמרינן התם דאשה לא ניידא ופירש"י דכל כבודה בת מלך פנימה וא"כ עכ"פ לא ראינו הפיזור לפנינו ואף דיש לחוש שמא בשוקא אשכח שוב מועיל מה דהדרא לניחותא דיותר ראוי לתלות בקבוע וקבוע כמע"מ והרי לא ראינו הפיזור רק משום חשש שמא בשוקא אשכח וע"ז מועיל שוב מה דהדרא לניחותא וז"ב כשמש ולפ"ז כאן שפיר אמרינן דאם נחוש שמא אזלו אינהו לגבה ושפיר אמרינן דלענין החשש שמא הלכו הפסולים אצלה שוב אמרינן דמרובא פריש וא"ל דהדרא לניחותא דהרי ע"כ אתה צריך לחוש שמא נפזר מהקביעות דאל"כ היאך בא הפסול אצלה ומעתה שפיר אמרינן מאי אמרת דלמא אזלה היא לגבייהו ה"ל קבוע ול"ש לומר כיון דיש קבוע במקומו דז"א דלענין זה שוב מועיל מה דהדרא לניחותא וא"כ גם היא מקריא קבוע ומה"ת ניזיל בתר קביעות של הבועל הפסול ניזיל בתר רוב וא"ל דכל שאתה חושש אחר פיזור הקביעות שוב ל"מ הדרא לניחותא וכמ"ש דז"א דדוקא שם דמהראוי לילך בתר קביעות שלה דאשה לא נייד רק דאתה רוצה להקל דאימר בשוקא אשכח ע"ז מועיל הדרא לניחותא אבל כאן דאם ניזיל בתר קביעות שלה הוא מותר מצד דכל דפריש מרובא פריש ניהו דיש לחוש שמא אזלה היא לגבייהו ע"ז שוב שייך לומר דהדרא לניחותא וז"ב מאוד. ובלא"ה י"ל כיון דקי"ל כר"ג דאשה בודקת ומזנה ואף ברוב פסולים ועיין בכתובות דף י"ג ובתוס' ד"ה השבתנו א"כ עכ"פ לענין דניחוש לפסול הקבוע פשיטא דמועיל חזקת אשה בודקת ומזנה ובזה ל"ק ג"כ מה שהאריך המקנה שם דאמאי יהיה מותר שתוקי באשה הא בזה הו"ל ספיקא דאורייתא דשמא אזלא לגבי בועל הפסול ע"ש ולפמ"ש א"ש ודוק.