שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ב׳ (י״ג)

והנה בהא דאמר ר"ש רה"ר מפסקת נראה לפע"ד דבר ברור דכבר נודע מ"ש התוס' בנזיר ובחולין דלכך כשאומר נזרקה טומאה ביניהם לא שייך לומר דברה"י טמא דהא ודאי א"א לומר דהרי אחד מהם ודאי לא נטמא וברה"ר טהור משום דמוקמינן אחזקה ע"ש ולפ"ז במסוכן ברה"י ואח"כ הביאוהו לרה"ר א"א לומר ודאי טמא דהרי ברה"ר אתה מחזיקו שלא מת וא"כ עכ"פ ודאי לא היה וז"ב ובזה יש ליישב מה שהקשה בש"ש שם פ"ד דמשכחת לה דרה"י מפסקת כגון שהיה ספק שרץ ספק צפרדע ומשכחת לה דהי' ברה"ר דהי' טהור ואח"כ הביאו לרה"י וא"כ א"א לומר דשם היה צפרדע וכעת שרץ ולפמ"ש א"ש דדוקא ברה"י דהוה ודאי א"כ א"א לומר דהוא ודאי שהרי ברה"ר אתה מטהרו דברה"ר טהרתו מטעם חזקה וברה"י באמת יהיה גם כן טהור דא"א להיות ודאי וברה"ר מטעם חזקה קאתי עלה ודוק. ובאמת סברת הת"ק צ"ל דלענין מקבל הטומאה לא אכפת לן דבזה יש לומר דברה"ר טהור וברה"י טמא וכמ"ש הרשב"א דלא שייך חוכא בזה וכמו דפשוטי כלי עץ טהור ופשוטי כלי מתכת מקבל טומאה ע"ש ודוק. ובתשובה לק' קאלימייא בשנת תרכ"ו הארכתי הרבה בענין קבוע בכל הפרטים ואכ"מ. ובגוף דברי הב"ה ומעשה דווילנא הנ"ל לפע"ד הדבר תלוי במחלוקת הרשב"א והרא"ש המבואר בסי' ק"ט הטעם דיבש ביבש בטל חד בתרי במב"מ דדעת הרשב"א דאמרינן על כל אחד שהוא מן ההיתר והרא"ש ס"ל דנהפך האיסור להיות מותר א"כ לדעת הרשב"א א"א להתיר הצלע הנשארת דממ"נ אם זו היתה היתר אף הצלע הנשארת היתר אבל לדברי הרא"ש דנהפך האיסור להיות היתר א"כ זו שנהפך נהפך אבל צלע הנשארת באסורה עומדת ובזה לפע"ד מיושב כל הקושיות שהקשו על השאלה הנ"ל בש"ש שם ובשאר אחרונים ודוק היטב. שוב ראיתי בשו"ת גאוני בתראי סי' ה' וסי' ו' והנה אף שכפי הראות דברי זקני הגאון מוה' העשיל ז"ל סותרים מתשובה לתשובה אבל מ"ש הכו"פ בשם הגאון מוה' אברהם פ"ב דשייך לגזור שמא יקח מן הקבוע והנה כפי הראות שהגאון מוהר"ר העשיל ז"ל הרגיש בזה בסי' ה' ע"ש. ובגוף המעשה דק' ווילנא נראה לפמ"ש בתשובה אחרת בביאור דברי המ"ק שהובא בשעה"מ בה' מגלה דלכך אין הולכין בעיירות בתר קבוע דא"כ אתה מבטל הרוב לגמרי דהא עיירות לא ניידי ולא שייך רוב כלל ולפי זה נראה לי הדבר ברור דבמקום שיש רוב וקביעות ואם אתה הולך אחר קביעות תתבטל הרוב וכן להיפך פשיטא דהרוב עדיף מקבוע ואף לפמ"ש הט"ז בחו"מ סי' ט"ז ע"ש בהגהת הט"ז בשם מהרש"ק דכל דיש לקיים שתי המעלות מקיימין שניהם היינו שם ששני המעלות אינם סותרים זא"ז אבל כאן שהקבוע סותר להרוב אם כן הרוב קודם ודוק.