והנה במעשה דק"ק ווילנא אשר נחלקו גדולי הדור המובא בפר"ח בקו"א הנה בשב שמעתא שמעתא ה' פ"ג ידו האריך בענין זה ובבכור שור בחידושיו לחולין צ"ה האריך בזה ודעתו דשייך בזה חוכא וטלולא והקשה ממשנה דטהרות פ"ו משנה א' וכתב דלא נעניני טהרות ובמחכ"ת נעלם ממנו דברי הרשב"א בחידושיו לנדה דף ב' דכתב דלכך ב"ש לא חששו לטמא למפרע וגם לב"ה אינו רק תולין ולא טמאה ובודאי משום דיהיה כחוכא ואטלולא דברה"י נימא למפרע וכשתחזור ותגע בטהרות תאמר דטהור ולכך אמרו דתולין ע"ש הרי דאפילו בטהרות אמרינן כן הן אמת דדברי הרשב"א תמוהין מהמשנה הלז וכבר תמה בזה במ"נ וכתבתי בחידושי למס' נדה שם דל"ק דכל הטעם דברה"ר טהור הוא משום דנשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים או משום דבציבור טומאה דחוי' היא וא"כ ל"ש סתרי אהדדי דבאין בו דעת לשאול אף ברה"י טהור וברה"ר הוה כאין בו דעת לשאול וכעת ראיתי שהרשב"א כתב בעצמו דאין בו דעת לשאול מה שתלוי במקבל הטומאה יש לחלק בין רה"ר לרה"י א"כ מבואר הדבר כמ"ש ע"ש ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ב׳ (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.