והנה השאגת אריה סי' צ"ג חידש דבדבר שיל"מ לא שייך ברירה אף דבדרבנן שייך ברירה משום דאינו רק משום ספק דרבנן ובדבר שיל"מ אף בדרבנן מחמירין ע"ש ונתקשיתי במ"ש המ"א סי' תצ"ז ס"ק י"ג דבדרבנן אמרינן ברירה וקשה הא הו"ל דבר שיל"מ ורציתי לחדש דכל הטעם דדבר שיל"מ לא בטל הוא משום דעד דתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר א"כ ל"ש בזה כל דאיכא חשש מניעת שמחת יו"ט א"כ שוב ל"ש עד שאתה תאכלנו באיסור דהא יש חשש מניעת שמחת יו"ט וא"כ כיון דשם הטעם דלמא אתי לאמנועי משמחת יו"ט דהוא בבע"ח דוקא ובזה ל"ש דשיל"מ אבל באמת בזימן שלשה ומצא שנים כתבו התוס' והר"ן משום דשיל"מ ובאמת לפמ"ש הסידורו של שבת דדבר שיל"מ הטעם דכל דיש לברר לא אזלינן בתר רוב שוב גם בזה שייך הטעם וצ"ע בזה.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ב׳ (י״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.