שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ב׳ (י׳)

ודרך אגב אומר במה שנסתפק התה"ד בסי' ק"ג בב"א שהדליקו בבית אחד ונתערב נ"ח בשני שמשים וכלם מונחים ונדלקים ולא ידענו איזה מהן נ"ח אי שרי להנות משלשתן דנימא דנתבטל ברוב והעלה כיון דנרות של חנוכה הם דבר של מנין לא בטל והביא ראיה מחתיכת חטאת טמאה שנתערבה בחתיכת חטאת טהורה דבטל ע"ש והט"ז בסי' תרע"ג ס"ו חולק ע"ז ע"ש ובשו"ת פמ"א ח"א סי' ל"ח החזיק בדברי התה"ד ובתשובה הארכתי הרבה וכעת אני אומר דלפע"ד בנידון דתה"ד כ"ע מודו דהרי גם כעת לאחר הביטול הוא יוצא בזה מצות נ"ח והרי הוא עדן דבר שבמנין שהרי מונין בו ראשון ושני וכדומה דהיינו נ"ח שצריך להדליק נרות ולפ"ז איך אפשר דנימא שהוא בטל והרי עדיין לא נתבטל חשיבותו ויוצא בה מצות נ"ח וא"ל דבאמת נימא דיתבטל ולא יצא מצות נ"ח דז"א דגם אם נימא שנהפך איסור להיות היתר והרי הוא כשני השמשים אטו לא יוכל לצאת י"ח מצוה בנרות השמשים ואין הבדל רק דמנ"ח אסור להשתמש לאורה ובשמשים מותר ליהנות ואם כן איך נימא דנתבטל והרי מכל מקום יוצא בו מצות נ"ח רק שיאסר להשתמש לאורה וא"כ ל"ש ביטול וגם דמי קצת לטומאת משא דל"ש ביטול וגם כאן הרי הוא עדיין נ"ח ול"ש ביטול ואף אם נימא בחתיכת חטאת וכדומה דשייך ביטול בזה לא שייך ביטול ועיקר הספק שייך באם כבר עבר הזמן של חנוכה וא"כ עיקר הפלפול אי אסור להשתמש לאורה ובזה היה נראה ברור דבטל כיון דכל החשיבות הוא רק מחמת שנ"ח של מצוה מונין אותו ואינם משגיחים במשקל ועיקר החשיבות מחמת המצוה וכל דאזיל מצותה שוב הוה כנתרסק ונתבטל החשיבות ואף דיוכל לחזור לחשיבותו מ"מ כל שכעת נתרסק נתבטל ול"ד לחתיכת חטאת טמאה שנתערב בטהורות או שנתערב בחולין וכן למה שמדמה הפמ"א שם לפרוסות של לחה"פ שנתערבו בשאר פרוסות דשם לא שייך ביטול ונתרסק החשיבות דהא קדשי הגוף אין להם פדיון ולא נפקע קדושתייהו ולא נאבד החשיבות אבל בנ"ח דאינן רק מחמת מצוה שייך לומר שנתבטל החשיבות וכאלו נתרסק ונפסד החשיבות וא"ל דלשנה הבאה תחזור לחשיבותה דז"א דמ"מ כל שכעת חלף החשיבות נתבטל וז"ב לפע"ד ודברי התה"ד צ"ע דבאופן שכתב הוא אין מקום לשאלה ובאופן שכתבתי וכנראה מהרמ"א שהבין כן לפע"ד ודאי בטל כנלפע"ד וצ"ע.