שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קצ״ט (ו׳)

ובזה מיושב היטב קושית המג"א דהרי שיטת הראב"ד דל"ש אסמכתא לגבי נכרי והרמב"ם וכל הפוסקים חולקים בזה וס"ל דצריך מעכשיו דאל"כ שייך אסמכתא וצ"ל דאף דלגבי הנכרי לא שייך אסמכתא מ"מ לגבי הישראל שייך אסמכתא ולא קנה ולא הקנה עד שיסלק אסמכתא ועמ"א סי' תמ"ח ס"ק ד' ולפ"ז כיון דלגבי הלוה ל"ש אסמכתא דהרי הוא אמר במעכשיו רק שלגבי המלוה שייך אסמכתא א"כ כיון דהמלוה הוא נכרי ולגבי' ל"ש אסמכתא שפיר כשנאנס לא יצטרך לשלם להנכרי וז"ב ודו"ק ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית התוס' בסוגיא דפסחים דף ל"א דמוקי כגון שהרהינו אצלו וקמפלגי בדר"י והקשו בתוס' דא"כ אביי היאך יתרץ דאמאי בנכרי שהלוה את ישראל דלד"ה עובר אע"ג דלא קני כיון דלמפרע הוא גובה אינו עובר ורישא אמאי אינו עובר למ"ד כיון דלמפרע הוא גובה ולפמ"ש א"ש דלאביי ל"ש לומר דלמפרע הוא גובה דזה ודאי דכל דלא גבה לבסוף ל"ש למפרע הוא גובה וכמ"ש התוס' בתירוצם וא"כ שוב יקשה קושית המ"א דאם הי' נאנס היה הישראל מחויב לשלם דל"ש למפרע הוא גובה כיון שנאנס ולא אתי לידי גוביינא וא"כ כיון שכן הרי עומד ברשות ישראל ועובר עליו לד"ה וכאן ל"ש לומר דאין אסמכתא בעכו"ם דהא באמת נכרי לכ"ע לא קנה משכון ורק משום דלמפרע הוא גובה אתינן עלה וזה ל"ש כל שנאנס ולא אתי לידי גבייה ומכ"ש ברישא דישראל שהלוה לנכרי דאינו עובר דהא בישראל ודאי שייך לומר אסמכתא וגם אם יאנס חייב לשלם ועדיין ברשות עכו"ם הוא וז"ב אברא דלפ"ז צ"ב הא דפריך הש"ס שם בתחלת הסוגיא אא"ב למפרע הוא גובה אמטו להכי מותר בהנאה והא לפמ"ש לאביי אינו מועיל דאלו נאנס הי' ברשות הישראל אך לפע"ד לשון חכמים מרפא דבמתניתין נקט מותר בהנאה ואסור בהנאה ובברייתא נקט עובר ואינו עובר וע"כ דהברייתא אתיא אליבא דר"י דהוא בר פלוגתי' דר"מ דעובר בב"י גם לאחר הפסח והמשנה היא אליבא דהלכתא וקי"ל כר"ש וקנסא הוא דקא קניס הואיל ועברו על ב"י ולפ"ז לר"ש שפיר מותר בהנאה דניהו דאם הי' נאנס לא הי' שייך למפרע גובה אבל כעת שלא נאנס באמת המג"א מסתפק בסי' תמ"א אם מחויב לפדותו מן הנכרי אם מקרי פורע חובו מא"ה ע"ש וא"כ עכ"פ כל שלא פדאו פשיטא דלא קנסו בשביל ספק דשמא יאנס ובהנאה פשיטא דמותר דהא בלא"ה שיטת בעל העיטור הובא בב"י סי' תמ"ח דאף לר"ש דקנסו היינו באכילה ולא בהנאה מכ"ש בזה והיינו דקאמר אמטו להכי מותר בהנאה וז"ב ודו"ק ועיין רש"י דפירש ואינו עובר אם נהנה ממנו ובמהרש"א דפירש דקאי אליבא דר"ש וי"ל דבאמת קאי לענין ב"י וכפשטא דלישנא ובזה נראה לפע"ד מה שנתקשו כל המפרשים בהא דאמרו ומנא תימרא דשני' לי' בין אמר מעכשיו ללא אמר מעכשיו דתניא וכו' והקשו כלם מה אולמא הברייתא מהמשנה ולפמ"ש א"ש דהברייתא דנקט בלשון ועובר ואינו עובר ודאי דקשה דלמה יעבור וע"כ דמיירי במעכשיו ולכך גם במשנה דנקט מותר בהנאה ע"כ דמיירי במעכשיו דאל"כ ל"ש לומר דמותר בהנאה דהא לא קני כלל וגם ר"ש קניס בזה וז"ב ובזה נראה לפע"ד לישב שיטת הרמב"ם דכתב והוא שקבע הזמן קודם הפסח ותמה הרא"ש עליו דכיון דאמר מעכשיו אף שקבע הזמן לאח"פ ג"כ מהראוי שיהי' מותר ולפמ"ש י"ל דק"ל קושית מג"א דלמא נאנס המשכון וא"כ עדיין עומד ברשות הישראל ולזה מוקי לה בהגיע הזמן קודם הפסח והו"ל ברשות נכרי ובאמת הרמב"ם מפרש דזה דקתני במשנה אחר הפסח מותר בהנאה היינו דוקא אחר הפסח אבל בתוך הפסח אסור דהגיע הזמן וגם חמצו של עכו"ם אסור ויש ליישב בזה לשון הרא"ש התמוה כמ"ש לעיל בשם הפ"מ והאחרונים ולפמ"ש יש מקום לחלק בין אביי לרבא ואכ"מ לקבל ארוך ובלא"ה י"ל בדברי הרמב"ם דבאמת הרדב"ז הובא במ"א סי' תמ"ח כתב דמתנה ע"מ להחזיר אסור דעד אותו הזמן הו"ל כפקדון והמ"א תמה דמ"ש ממשכון דקני ולא הוה כפקדון ולפי שיטת הרמב"ם ל"ק דבאמת בעי שיהי' קביעות הזמן קודם הפסח ולכך כבר נקנה המשכון הא לא"ה אסור דהו"ל כפקדון ובאמת רבינו כתב בהדיא דאם לא א"ל קנה מעכשיו נמצא אותו חמץ כאלו הי' פקדון אצל העכו"ם ואסור וכו' הרי ביאר בהדיא דהו"ל כפקדון וכמ"ש הרמב"ם ובזה יש לישב קושית הרא"ש דכמו דלאביי כיון דלמפרע הוא גובה לא הוה כאלו כבר הגיע הזמן קודם הפסח ה"ה לרבא בא"ל מעכשיו ולפמ"ש שני ושני דלאביי כיון דלמפרע הוא גובה ל"ש פקדון כלל דהא הוה שלו למפרע אבל לרבא דצריך שיאמר לו מעכשיו וא"כ ע"י התנאי דהקנה לו במעכשיו הוא דקנה וכ"ש שהתנאי תלוי הו"ל כפקדון ולשיטת הרא"ש דלא ס"ל סברת הרדב"ז דדמי לפקדון שפיר מקשה דגם לרבא כל דאמר מעכשיו מה בכך דדמי לפקדון כל דהקנהו לו קנה ובזה מיושב קושית הפ"מ והאחרונים על הרא"ש דגם לטעמי' קשה הא לאביי לא בעי הרהינו כלל ולרבא צריך הרהינו הרי דיש חילוק בין אביי לרבא ה"ה בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת ודאי דיש חילוק בין אביי לרבא דלרבא צריך שיקנה בתורת משכון ובמעכשיו וא"כ לכך בעי הרהינו משא"כ לאביי אבל לענין סברת הרמב"ם דדומה לפקדון זה לא מסתבר לי' להרא"ש לחלק בין אביי לרבא דבאמת ל"ד לפקדון ואף לשיטת הרדב"ז גופא יש לחלק דשאני מתנה ע"מ להחזיר דבאמת אחר חזרה ודאי אינו שלו וקודם חזרה לא קנהו עד שיחזיר וא"כ הו"ל כפקדון אבל במשכון כל דקבע הזמ"פ והקנהו במעכשיו א"כ כל שלא פרע הוחלט המשכון למפרע וקנהו לגמרי אף לרבא ול"ד לפקדון ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ ודו"ק היטב כי הדברים נאמרו במועצות ודעת ת"ל.