שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קצ״ט (ה׳)

ובזה יש לישב דברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ח שהביא הש"ך בחו"מ סי' ע"ג שכתב לישב דהא דאמרו בתוספתא דאמר המלוה על המשכון וא"ל אם לא אתן לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע הזמן ולא נתן הגיע המשכון בין רע ובין יפה והביא הרמב"ן ראיה דבמשכון ל"ש אסמכתא וכת' הרא"ש דאין ראיה די"ל דהא דקתני הגיעו היינו שאין המלוה יכול לחזור דסבר וקבל בתורת פרעון ותמה הש"ך דהכי בשביל שאמר לו הלוה אם לא אתן אפסיד חובו יפסיד המלוה חובו ולפמ"ש א"ש דבאמת י"ל דהוחלט המשכון להמלוה רק דהוה אסמכת' לגבי המלוה וא"כ זה שייך כשהוזל אח"כ י"ל דלא אסיק אדעתי' אבל שם דהוה המשכון מתחלה רע ואינו שוה שפיר קתני דהגיעו להמלוה ולגבי הלוה הוה אסמכתא ודו"ק. ובזה מיושב קושיות המ"א סי' תמ"א ס"ק ג' כיון דאם נאנס המשכון חייב הישראל לשלם הו"ל ברשות ישראל ולפמ"ש א"ש דבאמת גוף הקושיא לכאורה תמוה דלמה יצטרך לשלם אם נאנס והא כל שא"ל מעכשיו הרי נקנה להמלוה א"כ אף כשנאנס מה לו באונסו הא כבר הוחלט המשכון להמלוה וכבר תמה בזה בתומים סי' ע"ב סקי"ג אך לפמ"ש שפיר מקשה המ"א דלגבי המלוה לא שייך לומר דהוחלט המשכון דלגביה הוה אסמכתא וכמ"ש.