שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קצ״ט (ב׳)

ובזה מיושב דברי הרא"ש בהשגתו על הרמב"ם דכמו דלאביי קנה למפרע ה"ה לרבא במעכשיו והדבר תמוה דלטעמו מי ניחא דהא לאביי אף בלא הרהינו קנה ולרבא צריך הרהינו וכבר תמהו עליו בשו"ת פ"מ ובצל"ח שם ולפמ"ש א"ש דהרא"ש מקשה על הרמב"ם ולשיטתו הי' צריך הרהינו לרבא דאל"כ הי' שייך אסמכתא אבל בהרהינו ומעכשיו ל"ש אסמכתא ולא הקשה הרא"ש רק דלמה לא יועיל עכ"פ במעכשיו גם לאחר הפסח ודו"ק היטב בכל מ"ש שוב ראיתי ברמב"ן במלחמות פכ"ש בסוגיא דהלוה על חמצו של עכו"ם שכתב בהדיא דאף דלרבא במעכשיו קנה מ"מ ל"ש לומר דנעשה למפרע שלו לגמרי יעו"ש וראיתי בשעה"מ פ"ד מחמץ ה"ג שהקשה בהא דאמר דלר"מ ק"ו ישראל מישראל קני ישראל מעכו"ם לא כל שכן והקשה דהא ע"כ מיירי שמפרש בהדיא שאינו מקבל עליו אחריות דבסתם חייב עכ"פ בפשיעה דאף דאין דין שומרים בעכו"ם מ"מ בפשיעה חייב כמ"ש סי' ש"א וכיון שכן במפרש בהדיא דאינו מקבל אחריות קי"ל בסי' ע"ב בחו"מ דפטור אף מפשיעה ואיך שייך דקני משכון מדר"י הא פירש בהדיא דאינו מקבל עליו אחריות ולפע"ד נראה דבאמת חתומים שם כתב דעכ"פ במזיק בידים ודאי חייב ועיין בקצה"ח ולפע"ד מסתבר טעמם דהוה כעין דאמרו ניהו דאחריות דעלמא לא קביל אחריות דנפשיה מי לא קיבל ויש לישב בזה קושית התומים שם וא"כ שוב שייך דקני משכון דהרי אסור להזיק בידים וצריך עי"ז לבעורי דמקרי לא ימצא בידך עכ"פ והנה אם נימא דלא כתומים שם ובאם מתנה ע"מ שלא אתחייב באחריות אף אחריות מזיק בידים בכלל יש מקום לישב דברי הרא"ש התמוהים בפכ"ש דכתב דלרבא צריך לאוקמא בהרהינו דאל"כ הו"ל חמצו של עכו"ם באחריות ישראל והוא תמוה דהא ע"כ צ"ל דמיירי באמר בפירוש שאינו מקבל אחריות דאל"כ מ"ט דסיפא דישראל שהלוה לנכרי דעובר משום דקני משכון ת"ל דהו"ל באחריותו וכמ"ש הרא"ש בהדיא וגם לאביי דלמפרע הוא גובה אינו עובר אף בלא הרהינו ומ"ש לרבא במעכשיו וכבר תמהו בזה האחרונים ולפמ"ש א"ש דבשלמא בסיפא כל שמתנה שלא יתחייב באחריות אף מזיק בידים חייב וכן לאביי דלמפרע הוא גובה הרי נעשה של עכו"ם ול"ש לומר דמכל מקום הוא של ישראל דהא אם הזיקו בידים הי' חייב דהיזיקו לא מתורת אחריות הוא רק דכל שהוא של עכו"ם למפרע פשיטא דחייב כשמזיק לעכו"ם דבר שהוא שלו אבל לרבא דמוקי במעכשיו א"כ כל שהזיקו בידים פשיטא דחייב דאינו נותן לו ושפיר קאי באחריותו דניהו דבמעכשיו הוה כמו לאביי אבל מ"מ אינו רק שעבוד ולא שלו וכמ"ש הרמב"ן במלחמות וז"ב ודו"ק מיהו זה דחוק דיהי' ע"י חיוב מזיק בידים מקרי שלו לענין ביעור דלענין מזיק בידים אף בלא קבלת שמירה מקרי שלו דבכ"מ אסור להזיק וא"כ יהי' חייב לבער כל חמץ של אחרים והנראה לי בישוב קושית השעה"מ דבאמת מיירי בסתם ולא התנה בפירוש שיפטור מאחריות ואפ"ה אי לאו דקני משכון לא הי' שייך לחייבו מטעם דהוה עכ"פ ש"ח וחייב בפשיעה דכל הטעם דחייב בפשיעה באותן דפטרה התורה מדין שמירה משום דניהו דאינו חייב לשמור אבל אסור להזיק ופשיעה הוה כמזיק בידים ע"ש בסי' ש"א ולפ"ז זהו בכל השנה דמה הוה לי' דאזקי' או דפשע ולכך חייב אבל בימי הפסח דא"א לשמרו שלא יאבד משום איסור חמץ דיעבור על ב"י א"כ הו"ל אנוס בגזירה דתורה ואנן סהדי דע"ז לא קיבל שמירה דהא התורה אסרתו לשמור דאל"כ יתחייב לבערו וב"כ וב"כ לא יהי' נשמר וכיון שכן פשיטא דאף דלא התנה בפירוש שיפטור מאחריות אפ"ה פטור מלשמור וא"כ פשיטא דעכ"פ לא מקרי פשיעה במה שלא שמרו דהו"ל אנוס ופטור בעכו"ם דאין בו דין שמירה וא"כ אי לאו דקני משכון הי' פטור בסתם וע"כ לא מחייב בקיבל אחריות רק בקיבל בפירוש אחריות אבל בסתם ודאי דלא קיבל אחריות דפסח לשמור וז"ב ובזה יש לישב דברי הרא"ש דלכך בסיפא דנכרי שלוה מישראל שפיר ד"ה עובר דוקא במשכון אבל בלא משכון לא היה עובר דבסתם ודאי לא קיבל אחריות בימי פסח אבל בנכרי שהלוה לישראל ושעבד לו הישראל במעכשיו ולא הרהינו אצלו א"כ ניהו דלא קיבל הישראל אחריות אבל מ"מ כל שנאבד לא יפטר מהנכרי עד שיתן לו דמים דלא יוכל לומר להנכרי שלך נאבד כל שנאנס אף דאמר מעכשיו וא"כ מה לו לעכו"ם במה שלא יכול הישראל לשמור ס"ס הוה באחריות של ישראל ואסור ועיין במק"ח לש"ב הגאון מליסא ז"ל סי' ת"מ משא"כ לאביי דלמפרע הוא גובה אפשר דכל דעשה לו אפותקי נפטר הישראל כל דלא יכול לשמרו ודו"ק ובלא"ה י"ל דהרי הח"י סי' ת"מ מביא בשם הירושלמי דבחמצו של גוי וקבל עליו הישראל אחריות דלאחר הפסח מותר כיון דיכול לומר להנכרי הש"ל ע"ש שחולק על המ"א ודבריו נכונים דבודאי יכול לומר הש"ל ול"ש לומר דנהנה מאיסורי הנאה דאין מגיע לו הנאה רק דאל"כ הי' חייב לשלם מדילי' והי' לו היזק וכעת נותן לו מה שהפקיד אצלו ואינו מפסיד אבל אינו מרוויח כלום ולפ"ז בשלמא בסיפא דנכרי שלוה מישראל א"כ שפיר אינו חייב הישראל באחריות ומותר לאח"פ דהי' יכול לומר הש"ל ותן לי דמים ואין לו הנאה מחודשת רק דאין לו הפסד ואינו מקבל החמץ בשביל דמיו של לוה משא"כ ברישא דהישראל רוצה לפטור עצמו מחובו בהחמץ ששיעבד לו שפיר נאסר דהרי נהנה מא"ה דהרי ע"י מעשיו שא"ל מעכשיו נהנה מא"ה משא"כ לאביי דלמפרע הוא גובה א"כ ממילא הוא שלו ל"ש לומר דנהנה מא"ה דממילא הוא בא ולא ע"י מעשיו וגרמתו ודו"ק ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' פ"א שכתב דמצות השבה בגזילה לא נאמר לגבי עכו"ם ואף דנימא דמחויב להחזיר מה"ת היינו דלא קנה הגזילה אבל אינו מחוייב במצות השבה מן התורה ולפ"ז מכ"ש בקיבל אחריות בסתם דעכ"פ ל"ש דחייב בפשיעה כל שלא יכול לשמרו דל"ש חיוב בשביל דפשע דאנוס הי' וכמ"ש למעלה ולא עדיף מגזילה דאינו מחוייב להשיב ודו"ק.