ובזה מיושב מה שהקשה בט"א דמ"ט דסדר הפרשיות בשני דהא בזה ל"ש הטעם דמסמך גאולה לגאולה ולא הטעם דכתיב שנית וא"כ שוב אין מעבירין על המצות ולפמ"ש א"ש דכל דאדר הראשון תוספת שוב עיקר הוא אדר השני ול"ש ענין אין מעבירין על המצות כלל וכמ"ש ובזה מיושב מה שהקשה עוד הט"א דהיאך אמר ר"י דשניהם מקרא אחד דרשו הא קרא לא כמר ולא כמר דייקא וגם לראב"י י"ל משום דאין מעבירין וא"כ למה לי' קרא ולפמ"ש א"ש דבאמת ראב"י ס"ל דאדר הראשון עיקר והשני הוא תוספת וזה עיקר הטעם דאין מעבירין על המצות וכמ"ש דאין בדין שיעבור על העיקר ויעשה התוס' ולפ"ז ז"ש בכל שנה ושנה והיינו כיון דע"פ רוב השנים הם פשוטות וא"כ אדר הסמוך לשבט הוא אדר ממילא גם כאן אדר הסמוך לשבט ורשב"ג ס"ל דאדר הראשון תוס' והיינו משום דרוב שנים פשוטות הן וא"כ אדר הסמוך לניסן הוא עיקר אדר ויתכן עוד יותר דהרי ראב"י ס"ל דהשנית אתי לזה דלא קבעוה בכל העולם רק בשנה השניה וא"כ אף דאותה שנה חל באדר שני אפ"ה אזלינן בתר שנה השני' דהי' פשוטה וא"כ זה שדרש בכל שנה ושנה אבל רשב"ג ס"ל דהי' באדר ראשון ואפ"ה עושין בשני' משום דכתיב השנית וא"כ שוב מוכרח לדרוש בכל שנה ושנה דאדר הסמוך לניסן ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קצ״ח (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.