שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קצ״ח (ב׳)

והנה בירושלמי מגילה שם אמרו דאותה השנה הי' מעוברת ופירש הק"ע שחל באדר השני ומביא מקרא דכתיב מחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר והיינו בשאר שנים הוא שנים עשר ועכשיו הי' י"ג ולפ"ז כיון דבפעם הראשון הי' באדר שני א"כ לכ"ע מקרא מגילה דוקא בשני ולכאורה תמוה דא"כ מ"ט דר"א בר"י דאמר בראשון דהרי זה מבואר בהדיא דאם חל בשני ודאי אינו רק בשני אך נראה דכיון דאמרו ראב"י האי השנית מאי עביד לי' מבעיא לי' להא דאמרו בתחלה קבעוה בשושן ולבסוף קבעוה בכל העולם ואם כן כיון דבשנה ראשונה לא קבלוהו עליהם וא"כ עיקר הוא השנה השניה ובשנה השני' הי' פשוטה ושוב ס"ל לראב"י דאנו הולכין אחר שנה הפשוטה וחל אח"כ בשנה מעוברת רק בראשון ובזה נראה לפע"ד הא דקאמר הש"ס לראב"י הטעם דאין מעבירין על המצות והתוס' נדחקו דהא ביומא לא ס"ל ענין אין מעבירין על המצות ע"ש ולפמ"ש י"ל דבאמת כל שיוכל לקיים המצוה אח"כ ג"כ א"כ פשיטא דלא מעכב ענין מה שמעביר על המצוה אבל ראב"י דס"ל דאדר הראשון הוא העיקר והשני הוא תוספת א"כ פשיטא דאם לא יקרא בראשון ויקרא בשני דעובר על המצוה דהרי הוא קורא בהתוספת אדר ואינו קורא באדר העיקרי אברא דלפ"ז צ"ב מ"ט דרשב"ג ולמה לא אמר דרשב"ג ס"ל דאדר הראשון תוספת ולכך עיקר המצוה הי' באדר השני אמנם נראה דבאמת בהא דאמרו בירושלמי דאותה השנה הי' מעוברת יש לפרש שני פירושים אם דהי' חל באדר השני כפירוש הק"ע או שהי' באדר הראשון ושפיר דייק מקרא דכתיב מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר והיינו דהוא חדש אדר אף שיש עוד אדר ומ"מ הוא ג"כ חדש אדר ולפ"ז כיון דחל אז באדר ראשון שוב מהראוי הי' לעשות תמיד בראשון עכ"פ ג"כ וע"ז מסיק כיון דכתיב לקיים את הפורים השנית והיינו בחדש השני או כר"ש דבתחלה לא נקבע בכל העולם וא"כ לא אזלינן בתר הראשון כ"א כמו שהי' בשנה פשוטה ודו"ק היטב.