שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קצ״ד (ב׳)

קצדשמעתי קושיא בשם דו"ז הגאון מוהר"ץ הלברשטאט ז"ל בהא דאמרו כתובות דף י"ט אי דאמר מלוה תע"ב והא לשיטת הבה"ג נ"מ אם הי' למלוה משכון דאם השטר הוא אמת א"כ לא אבד מעותיו בנאבד המשכון דלא נקט רק לזכרון דברים ואם לא הי' לו שטר נקטה לגוביינא והנה יפה השיב החריף נכד דו"ז בעל ים התלמוד ושמו אברהם ני' דהא גם אם הוא שטר אמנה ג"כ שייך לזכרון דברים ואני מוסיף דעכ"פ הוא לא סמך על המשכון דהא אם לא יטעון אמנה הי' לו שטר טוב ובלא"ה בורכתא דממנ"פ אם שקר הוא דובר רק שאינו רוצה להשיב להלוה בעד המשכון א"כ ל"מ השטר דיתר מהלואה בודאי לא נתחייב ע"י השטר וא"כ למה טוען אמנה ואדרבא אם היה השטר טוב בודאי ל"ק משכון ומה שהקשה החריף הנ"ל דנ"מ אם הי' המלוה שכ"מ וכתב כל נכסיו רק אותו השטר לא הניח ועמד דאם הי' שטר אמת הוה מתנה במקצת ואין יכול לחזור ואם הוא רק שטר אמנה הוה מתנה בכלה וחוזר הנה באמת זה הוה כעין מה דמשני בחב לאחרים ומיהו בלא"ה נראה לפי מה דמבואר בחו"מ סי' ר"ן סעיף יו"ד דאם נתן מתנת שכ"מ אף שהדבר גלוי שאין לו שאר נכסים צריך קנין ואם עמד אינו חוזר שאנו חוששין שמא יש לו נכסים עד שיהיה מוחזק לנו שלא נשאר לו שום נכסים או שפורט כל נכסים שהם אלו ולפ"ז כאן אף שאינו נאמן מ"מ חשש מיהא אחצי דעכ"פ מוחזק בודאי שאין לו נכסים רק אלו וא"כ שוב א"י לחזור ואין נ"מ כנלפע"ד ודו"ק היטב.