שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קצ״ג (ד׳)

ובזה מיושב היטב קושיות הא"מ שם דלר"א דלא ס"ל משום מזוני דהא יש לה מע"י והרי בכתובות דף צ"ז אמרו דמן הנשואין מוכרת שלא בב"ד משום מזוני והיינו שלא יפסידו היתומים מזונות ולר"א למה תמכור דאין להם הפסד ולפמ"ש א"ש דשם דמיירי ביורשים גדולים וא"כ שוב שפיר יש להם הפסד דהא נזקקין לנכסיהם משא"כ ביתומים קטנים וכ"כ הוא בעצמו לפי דרכו ודו"ק היטב והנה בהא דמבואר בטור אהע"ז סי' צ"ה באלמנה שהשביחה הנכסים והשבח לעצמה אם מנכין לה המעשה ידיה שבטלתה ודעת הראב"ד והרשב"א דאין מנכין לה כי המע"י הוא דוקא אם עשתה אבל אם לא עשתה אין מנכין וכמו באשה שלא עשתה דמחויב הבעל לשלם עבורה אף שלא עשתה ולפמ"ש יש לחלק הענינים דבאמת כבר הבאתי דקשה למה לא תתחייב הא הוה כאהדקי' באנדרונא דחייב בשבת והבאתי דברי הא"מ דמה שלא עשתה ע"ז אינו חייב והוה כמו היה בבית וסגר הדלת בעדו ולפ"ז זהו כשלא עשתה כלל אבל כשעשתה והשביחה רק דהשבח לעצמה אבל עכ"פ הוה כבטלה בידים שע"י שעשתה בשדה עי"ז נתבטלה מהמלאכה א"כ פשיטא דמנכין לה בחובה של מע"י וז"ב ובלא"ה נראה לי דכיון דעכ"פ לצי"ש חייב במבטל כיסו של חברו א"כ כל שלא נתנו לה מזונות יכולין היורשים לתפוס דכ"מ שחייב לצי"ש אם תפס לא מפקינן מיניה לשיטת רבים מהפוסקים ועיין מלמ"ל פכ"א ממלוה בהתשובה שם ואף לפמ"ש שם בגליון בשם היש"ש דדוקא בקלב"מ דאיכא חיוב רק שהב"ד אין מחייבין בשתי רשעיות הוא דיכול לתפוס כיון דלצי"ש חייב משא"כ בשאר לצי"ש דפטור אבל כ"ז לגבי בעל בעצמו אבל לענין היתומים דלא נתחייבו בעצמם רק מחמת אביהם וכל שלצי"ש היא חייבת פשיטא דיכולים לנכות לה ועכ"פ אף שהוא ספק אי גם בזה תועיל תפיסה או לא כבר כתבתי במק"א דלענין היורשים הו"ל א"י אם נתחייבתי ובזה נראה לפע"ד מ"ש הב"ש סי' צ"ה דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ולפמ"ש י"ל דלענין היורשים הו"ל א"י אם נתחייבתי ואף דבש"ס אמרו דנכסי בחזקת אלמנה קיימי היינו דכיון דעכ"פ להבא נתחייבו במזונות א"כ החיוב בודאי רק על לעבר הספק בפרעון אבל לענין מה שחידש הב"ח דכל שיכולין לסלקה אין מע"י שלהן ומספקינן אי כאנשי יהודא או כאנשי גליל וא"כ איך שייך שהנכסים בחזקתה הא עיקר הוא בשביל דיכולין לסלקה א"כ הוה כא"י אם נתחייבתי ודו"ק.