שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קצ״ג (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה במה שהקשיתי למעלה על מה דאמרו א"כ ריבית נמי לא לשקול ונדחק כגון שקיבל עליו לזו ולא לזו והקשיתי מאי דוחקא דניהו דקיבל לדון בדיני ישראל אבל ריבית מגיע לו ע"פ דין כיון שחייב עצמו בריבית למה לא יגבה כעת עיינתי דל"ק דכוונת הש"ס כיון דעיקר הקושיא דאי ב"ח עכו"ם מי ציית היינו שלא יקבל ריבית כל ימי הכרזה דאל"כ ל"ש הכרזה כיון דיפסיד הריבית וכמ"ש בתוס' ד"ה תנן ולפ"ז בשקיבל עליו לדון בדיני ישראל וקיבל עליו שימתין עד ימי ההכרזה אם כן אם נימא לו שבדינינו אין מגבין מיתומים קטנים ס"ד דישמע לנו ולא יקבל הריבית ושוב א"צ לזקק לו ומשני דע"ז לא קיבל שימתין עד הזמן הלז בלי ריבית רק עד כלות הכרזה ימתין כיון שרואה שרוצים למכור רק שאין מזדמן קונה וז"פ וברור ועיין בר"ן פ' אלמנה ניזונות ובש"ך סי' ק"י אברא דלפ"ז צריך להבין הא דפריך הש"ס אי בב"ח ישראל מי שבקינן לי' דאכיל ריבתא הא אף אם נשבוק לי' קשה דעכ"פ איך מכריזין והא יקבל ריבית וכמו דפריך גבי עכו"ם וצ"ל דבאמת לא יתנו לו רבית להבא וישראל מוכרח לציית ורק בעכו"ם פריך מי ציית אבל ישראל ציית וציית וע"ז שפיר מקשה כיון דציית שוב מי שבקינן ליה דאכיל ריבתא ובזה מיושב מה שהקשה השעה"מ בהלכות מלוה לשיטת רש"י דע"י שליח מותר שוב יקשה לוקמא בישראל וע"י שליח דשפיר שבקינן ליה ולפמ"ש א"ש דאם מיירי ע"י שליח ושוב מותר ליקח ריבית א"כ שוב יקשה איך מכריזין והא יפסיד ע"ז הכרזה וא"ל דלא נתן לו דז"א דכל דמותר ליקח ריבית שוב לא יציית לנו ויתבע הריבית והמלוה יתבע הריבית ליתומים וז"ב מאד ובזה מיושב קושיות הרבה שהקשה שם בשם תשובת מיימוני דנוקי במעות של צדקה או במעות של יתומים וכדומה ולפמ"ש דכל דמותר שוב יקשה איך מכריזין וא"ל דנוקי דקיבל עליו להמתין דא"כ לא יקח ריבית כלל וצריך לומר בשקיבל לזה ולא לזה א"כ זה שייך בעכו"ם טפי מבישראל דלמה לא יקבל הישראל בכלו ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו אדפריך לר"א ממתניתין נפרך עליו ממלתא דר"א גופיה דהיאך משכחת דנזקקין דאי בב"ח עכו"ם מי ציית ואי בישראל מי שבקינן דלקח ריבית ולפמ"ש א"ש דבאמת משכחת לה ע"י שליח וכדומה הרבה היתירים ועיקר הקושיא הוא משום היתומים דמכריזי כמבואר במשנה ואיך ממתינין על הכרזה וכמ"ש.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.