שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קצ״ג

לחכם אחד. במה שהארכת בענין תובעת כתובתה אין לה מזונות אם לא פרעוה אח"כ אם יש לה מזונות והבאת דברי הרש"ך בתשובה והב"ש סי' צ"ג שכתבו דיש לה מזונות והבאת דברי אחרונים שחלקו ע"ז והנה כבר הארכתי במק"א אך כעת נתעוררתי בהא דאמרו בערכין דף כ"ב בתובעת כתובתה דאמר ר"י דאין לה מזונות ופריך א"ה אזדקוקי לא מזדקקינן לה ומשני כיון דאזדקוקי לה מעיקרא מזדקקינן לה לבסוף ומאי קושיא הא אם לא נזדקק לה לענין כתובה שוב ממילא יהי' לה מזונות ויהי' הפסד ליתומים ומשום מזוני נזקקין וע"כ דכל שתבעה כתובה שוב אבדה מזונות אף שלא גבתה וכן מורין דברי רש"י שם ע"ש. ומדי דברי זכור אזכור מה דק"ל בהא דאמר שם כגון שקיבל עליו לדון בדיני ישראל א"ה ריבית נמי לא לשקול וצ"ע דניהו דקיבל עליו לדון בדיני ישראל אבל מ"מ מגיע לו ריבית גם בדיני ישראל דלמה לא יגיע לו ריבית וצ"ע ובמ"ש יש לישב מה שהקשו האחרונים בהא דאמרו בערכין שם ואפילו ר"י לא אמר אלא באלמנה דקא מפסדה מזונות אבל בגרושה לא אמר ותמהו הם דלשיטת הירושלמי כל שלא גבתה הכתובה יש לה מזונות אף בגרושה ואף דהב"ש בסי' צ"ג ס"ק ד' כתב דלכ"ע אם מת אין לה מזונות מן היורשים בגרושה אבל אכתי צ"ב מה חילוק יש בין מת ללא מת ולפמ"ש א"ש דבאמת הא דנזקקין הב"ד לכתובה הוא בהכרזה ששים יום וקשה קושית הש"ס דאיך שבקינן דודאי קא מפסדה ונקטינן הכרזה דלא קא מפסדא בודאי וצ"ל דמיירי בתובעת כתובתה דאין לה מזוני וקשה קושית הש"ס א"ה לא מזדקקינן לה וצ"ל כיון דאזדקוקי לה מעיקרא השתא נמי מזדקקינן לה ומעתה זה דוקא באלמנה דאין בית מנוס לפטור ממזונות כ"ז שלא תבעה מזונות דאנן קי"ל דניזונות תנן כאנשי גליל וא"כ שוב צריכין להזדקק כשתובעת ולכך מזדקקינן לה אח"כ אבל בגרושה דעכ"פ רשות ביד היורשים לסלקה בכתובתה וכ"ז שלא תתבע בודאי אין לה מזונות רק כשתתבע ולא יסלקו אותה יש לה מזונות ועב"ש סי' צ"ב ס"ק ה' וא"כ שפיר הקשו למה נזדקק לה ובהכרזה והא ודאי מפסדא והי' יכולים לסלקה מקודם כ"ז שלא תבעה ולא היו מפסידין מזונות ודו"ק היטב.