שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קפ״ז (ט׳)

והנה בהא דאמרו בהיא טוענת משארסתני נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך וכן בטוענת מוכ"ע והוא אומר דרוסת איש את דר"ג אומר דהיא נאמנת משום דברי ושמא ברי עדיף והקשה אותי ש"ב הרב החריף מוה' פנחס בורשטין ני' דלפי שטת ר"ח דמוכ"ע פתחה סתום הרי הוה טענתי' טענת ברי דידע דפ"פ מצאו והשבתי בראשית ההשקפה דפ"פ גם כן שמא הוא דאימר לא קים לי' בפ"פ ובודאי מוזכר בקדמונים ואין לי פנאי לחפש בשיטה מקובצת אבל ראה זה מצאתי בריש האשה שנתארמלה דאמר ג"כ דר"ג לא אמר רק בברי ושמא הביא שם בשם שיטה ישינה דהא דהוצרך לומר בפ"פ והם האמינוהו ולא נימא כיון דהוה ברי וברי הוא מהימן וכתב דשמא הוא דלמא לא קים לי' וא"כ מבואר כמ"ש והנה במ"ש רש"י דהחשש הוא שמא זינתה ומתוך שיבא לב"ד יתברר הדבר והתוס' הקשו עליו דא"כ מה ראי' לר"א כ"כ הרבה דברים וכעת שנתרי"ד כ"ד תשרי א"ח סוכות אמרתי דרך למודי דבאמת קשיא לי' לרש"י דגם בשביל א"כ ופחותה מג' ל"ש לתקן דבאמת התוס' הקשו בדף ט' דהיאך נתיב לה כתובה והא הוה ס"ס ספק שמא אינו בקי בפ"פ ע"ש וא"כ אף דלאיסור ל"ש ס"ס הלז דמ"מ שויא אנפשי' חד"א מ"מ יקשה דלמה לי' לחז"ל לתקן שיבא לב"ד ושויא אנפשי' חד"א הא אם לא יבא יהי' ס"ס וא"כ באמת לגבי חשש איסור שמא זינתה יש לפנינו ס"ס ולמה ישים עצמו חד"א והרי מצד הדין מותרת לו וע"כ דפ"פ נאמן וא"כ שוב ליכא ספק ושפיר מוכח דנאמן וז"פ וגם נראה לפע"ד דבאמת התוס' ישינים שם כתבו דל"ש ס"ס דהו"ל אינו מתהפך ע"ש ואני אומר דלפמ"ש הש"ך בכללי ספיקות סי' ק"י דמתחלה צריכין אנחנו לדון אם התחיל כאן איסור ולפ"ז מכ"ש כאן דזנות ל"ש א"כ צריכין אנו לדון דלמא אינו בקי בפ"פ ואין כאן זנות דזנות ל"ש וז"ב ולפ"ז כל שנאמן לאסרה שוב עכ"פ כל שטוען אתרעי חזקת כשרות שלה ויש כאן ספק דזינתה והספיקות שוות ושוב ל"ש ס"ס דאינו מתהפך עוד נראה לי דאם בשביל אשת כהן ופחותה מבת ג' שוב יקשה קושית התוס' דזנות ל"ש רק דבאמת כתבו האחרונים דתקנה שייך לתקן אף על המיעוט לפ"ז כאן גם המיעוט דזנות הוא אינו מיעוט דבשאר נשים דעלמא יש ס"ס רק בא"כ ופחותה מבת ג' בהם ג"כ רובא דזנות ל"ש רק המיעוט א"כ הוה מיעוטא דמיעוטא ולכך פירש"י כן שמא יצא הקול ודו"ק היטב עוד יש לומר דבאמת צ"ב מה"ת לחוש לאקרורי והא ישראל קדושים הם ופורשים מחשש איסור וע"כ נראה דבאמת יש ס"ס ושריא רק דשמא יתברר הדבר ע"י עדים א"כ שפיר חשו שמא תתקרר דעתו וישתוק כיון שיש ס"ס ובזה י"ל דשפיר דייק בפ"פ נאמן דאם אינו נאמן שוב ל"ש לאקרורי דעתא דהא מיירי בא"כ ופחותה מבת ג' דליכא ס"ס וא"כ מה"ת לחוש לאקרורי דעתא וע"כ דבאמת נאמן דאמרינן דבקי בפ"פ וא"כ באמת אסורה אבל כשיתקרר דעתו יחשוב שמא טעה ואינו בקי בפ"פ ובקל יוכל האדם להטעות עצמו שאינו בקי וע"ז מסיק בטענת דמים ושפיר חיישינן שנתקרר דעתו דבאמת מיירי כשיש ט"ד רק שמא יבואו עדים אבל בפ"פ כל דאינו נאמן זה אינו רק בא"כ ובפחותה מבת שלש וא"כ ל"ש חשש אקרורי דעתא וקשה לי' לאביי קושיתי שאיך שייך חשש אקרורי וכמ"ש ודו"ק כי קצרתי.