שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קפ״ז (ד׳)

שוב ראיתי דיש לישב כוונת הרא"ש דהרא"ש ס"ל כשיטת הפוסקים דס"ל דאף מ"ע אינה נאמנת לטעון כל שאין כאן ס"ס ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש דש"ה דאיכא מיגו והיינו דשם אין הספק רק לענין הממון דלענין איסור יש ס"ס דמיירי באשת ישראל ויתירה על שלש וא"כ לענין הממון שפיר מועיל מיגו אבל כאן דליכא רק חד ספיקא וא"כ גם אם טוענת מ"ע אני ג"כ אינה נאמנת בחד ספיקא א"כ מה מיגו שייך בזה. ובזה נזכה להבין גם יתר דברי הרא"ש דהנה התוס' הקשו דאמאי לא נימא ס"ס ספק מ"ע ואת"ל דרוסת איש דלמא באונס וכתבו דלפירוש ר"ח דפתחה סתום במ"ע א"ש אברא דאכתי צ"ב אם היא כעת בוגרת דאין לה טענת פ"פ לשיטת הרא"ש וטענת דמים יש לה כמבואר סי' ס"ח ס"א ועב"ש שם וא"כ אכתי הוה ס"ס דמ"ע ומה שפ"פ משום דכעת היא בוגרת אך ז"א דכיון דבעת קטנותה אילו היה נולד הספק לא הוה מצרפין ס"ס דמ"ע וא"כ איך נצרפהו כעת דלמא נבעלה קודם בעת שלא היתה בוגרת ואז לא הוה ס"ס ולפ"ז אם נוקי אשה אחזקת בתולה שלא נבעלה קודם האירוסין ושינוי הרשות מחלקת א"כ שוב מועיל הס"ס וע"ז כתב הרא"ש כיון דפחותה מבת שלש נתקדשה א"כ אם תיזל בתר הרשות שוב יוכל להיות שהיתה תחתיו בקטנותה ואז לא היה ס"ס ומזמן לזמן מחזיקין איסור רק ממקום למקום לא מחזיקין כמ"ש המ"א סי' תס"ג וכאן המקום לא נשתנה דגם בקטנותה היתה תחתיו וא"כ שוב ל"מ החזקה וז"ב מאד ודו"ק. ובזה מיושב מ"ש הרא"ש אח"כ דאיכא רוב נגד החזקה ותמה המהרי"ט דגם שם יש רוב נגדו ולפמ"ש א"ש דשם כיון דאיכא ס"ס לא חשוב רוב דרצון רוב כמ"ש התוס' בסוגיא משא"כ נגד חד ספיקא מצרפינן הרוב ודו"ק כי הוא קילורין לעינים ועטרה על רא"ש. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב שיטת הרי"ף דס"ל דמ"ע פתחה סתום והביא ראיה מהא דאמר מאי לאו דקא טעין פ"פ והא הוה ס"ס וע"כ דמ"ע פתחה סתום ותמה הר"ן דא"כ מה קאמר הש"ס לא בטענת דמים והא שם הוה ס"ס דמ"ע ולפמ"ש א"ש דבאמת היכא דכעת פ"פ ויש להסתפק אם נבעלה בקטנותה או כעת בגדלותה א"כ כיון דמזמן לזמן מחזיקין איסור כל דלא נודע העת שיצאת מחזקתה וא"כ מחזיקין מזמן לזמן ואז לא הי' ס"ס ולפ"ז כיון דעיקר תיקון שתנשא בד' משום טענת בתולים הוא רק בשביל אשת ישראל פחותה מבת שלש או אשת כהן דנאסרה וליכא רק חד ספק רק משום לא פלוג תקנו בכל הנשים כמ"ש התוס' ריש כתובות וא"כ אז לא הי' ס"ס ושוב ל"מ ושפיר אמר לא דקא טעין טענת דמים דל"מ הס"ס כיון שכעת פתחה פתוח וז"ב ודו"ק היטב ואף דלשיטת הרי"ף בוגרת פתחה סתום מ"מ יש לומר דשם למה דס"ל דאינו בקי בפ"פ והיא מ"ע ובוגרת אפשר דאין לה טענת פ"פ ומ"ש המהרי"ט להקשות על הרא"ש במה שהביא ראיה להרר"י מהא דמכשר בולד אף דליכא חזקה לולד ותמה המהרי"ט דאין ראיה דחזקת האם מועיל לולד כמ"ש התוס' בקידושין דף ס"ו ע"ש לפמ"ש הפ"י שם דדוקא בצירוף ברי ושמא הוא דמועיל חזקת האם לולד א"כ ל"ק דשפיר מביא ראיה מזה ודו"ק ובגוף דברי הרי"ף הנ"ל התמוהים נראה לי דהנה באמת צ"ב הא דקאמר הש"ס שם מ"ד לא קים לי' קמ"ל והקשו הקדמונים דניהו דלא קים ליה מ"מ הא שויא אנפשא חד"א כל דליכא ס"ס ע"ש ולכאורה רציתי לומר דזה גופא הוה ס"ס ספק שמא אינו בקי בפ"פ ואת"ל בקי דלמא באונס או אינו תחתיו אך ז"א דכיון דלגבי דידיה שאמר שפ"פ מצא ואם הוא יודע באמת שפ"פ הוא ובקי בפ"פ א"כ הי' מועיל מה שלדידן איכא ס"ס הא לגבי' אינו רק חד ספק וכעין זה כתבו התו' בב"ב דף למ"ד בשם הר"י כיון דהלוקח יודע בעצמו שהי' של המערער ל"ש לגבי' המגו ע"ש ומכ"ש כאן וי"ל דאף החולקי' שם מודי' כאן אך באמת הדבר נכון דהא באמת גם לדידיה יש ספק שמא אינה תחתי' או שמא באונס רק דספק אחד אסרה התורה וכאן כל דלדידן איכא ס"ס ולדידן לא אסרה התורה א"כ ל"ש שויא אנפשא חד"א דהא באמת כל שיש ספק שמא אינו תחתי' לא אסרה לנפשי' אף דספק אחד אסור זה מצד דין תורה וכאן מצד התורה איכא ס"ס רק דלגביה לא הוה ס"ס אבל הוא לא אסר על עצמו א"כ כל שיש ס"ס לדידן אף לדידי' אין כאן רק ספק אחד בכה"ג התירה התורה אותו ספק וא"כ ל"ש שויא אנפשא חד"א וז"ב מאד ומעתה נ"ל דבר נכון דהכי משני הש"ס לא בט"ד והיינו כיון שהוא טוען פ"פ וטענת דמים ניהו דפ"פ לא מועיל משום דאמרינן דלא בקי בזה הדר יקשה הא שויא אנפשי' חד"א ולגבי' ליכא רק חד ספק וא"ל כיון דלדידן הוה ס"ס שרי דז"א דלגבי' ליכא רק חד ספק וא"כ ניהו דלגבי פ"פ כיון שאינו בקי מועיל הס"ס אבל כיון שהיא טוען טענת דמים וזה בודאי בקי וא"כ לגבי' טענת דמים לא שרי התורה רק ס"ס וא"כ מה מועיל דס"ס דמ"ע הא מ"ע פתחה סתום והוא יודע שפ"פ וא"כ לגביה לא הוה ס"ס ודו"ק.