שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קפ״ז (ג׳)

ובזה יש לישב הא דאמר דנאמן להפסיד כתובה משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה והקשו בתוס' למ"ד כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה וא"כ לא הפסיד סעודתו ולפמ"ש י"ל כיון דשייך אדעתא דהכי לא קידשה דלענין זה ליכא רק ספק אחד א"כ עכ"פ צריכה קידושין אחרים וכדעת רש"ג הובא בב"ש סי' ס"ח ס"ק כ"ד וא"כ שוב מפסיד הכתובה ודו"ק ובגוף קושית המח"א הנ"ל עיין בתוס' בשבועות דף מ"א ע"ב ד"ה כל ולשני התירוצים שם אין מקום לקושיתו ובזה יש ליישב גם קושייתו על ה"ה שם ודו"ק עוד יש לי לומר בישוב קושית המח"א הנ"ל דכיון דאיכא ס"ס לא אכפת לן במה שמכחשת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומש"ה טוענת כך ולכך מותרת וא"ל דכיון דמפסדת כתובתה ל"ש החשש דענ"ב וכמ"ש התוס' בכתובות דף ס"ג דז"א דהרי לענין כתובה אינו נאמן לר"א וכמ"ש רש"י דשמא לא קים לי' בגווה וא"כ לענין איסור ל"ש חשש ענ"ב וז"ב וזה מיושב הא דאמרינן אי למיתב לה כתובה והקשו בתוס' הא לענין כתובה איכא ס"ס ולפמ"ש א"ש דכיון דמפסדת כתובה ל"מ הס"ס דהרי היא מכחשת ול"ש החשש דענ"ב ובזה י"ל הא דאמר ניתיב לה ול"ח ללקוחות דכל שלא תטעון שוב לא אכפת לן דשפיר צריך ליתן לה דהא איכא ס"ס ובזה מיושב דברי הרי"ף דשפיר קאמר לא לדמים ואף דאיכא ס"ס כיון דבט"ד מפסדת הכתובה א"כ ל"ש חשש שמא ענ"ב ושוב ל"מ ס"ס ובזה מיושב קושית התוס' דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה א"כ למה נאמן הא ל"ש החזקה ולפמ"ש א"ש דלדידי' כיון דמפסדת מנה ל"ש שמא ענ"ב דמפסדת הכתובה ושוב נאמן דל"ש הס"ס כלל ודו"ק היטב כי קצרתי ובפשיטות יש לומר בישוב קושית המח"א הנ"ל דכבר נודע מ"ש הרשב"א והובא בפ"י בכתובות דף כ"ב דאדם נאמן על עצמו בטוען ברי אף נגד עדים יעו"ש ולפ"ז לגבי עצמה נאמנת לומר שלא נבעלה רק דלגבי בעלה אינה נאמנת בברי שלה וצריך ס"ס אבל ל"ש לומר דהיאך נתירה הא היא טוענת שלא נבעלה דכל דמותרת לגבי בעלה מכח ס"ס ממילא ניהו דהוא מכחישה לגמרי שוב היא לגבי נפשה נאמנת בברי שלה אף נגד עדים ומכ"ש בכה"ג דהס"ס מתירה לבעלה מה אכפת לן אם היא טוענת שלא נבעלה הא סוף סוף היא נאמנת לגבי עצמה ולגבי בעלה יש ס"ס ודו"ק ומדי דברי בסוגיא דפ"פ אמרתי להזכיר דברי הרא"ש שם התמוהים שהביא דברי רבינו יונה שכתב דבטוענת אמת שנבעלתי אבל הי' באונס דנאמנת שטוענת ברי וכתב הרא"ש דדבריו תמוהים דע"כ לא אמר ר"ג דנאמנת דאמר ברי ושמא ברי עדיף הוא דוקא כשיש לה מיגו וכאן ליכא מיגו והדבר יפלא דאותו מיגו עצמו שיש לה שם דהיינו לומר מ"ע אני דלא פסלה נפשה מכהונה יש לה גם כאן וכבר תמה בזה הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' י"ד ולא מצא מענה ולפע"ד נראה דהנה באמת לכאורה צ"ב דהיאך שייך מיגו דמ"ע הא מ"ע לא שכיח ולא אמרינן מיגו בכה"ג וע"כ כמ"ש האחרונים דכיון דאונס ג"כ לא שכיח כ"כ דאונס יש לו קול וכמ"ש התוס' בסוגיא כאן וא"כ שפיר שייך מיגו דמ"ע דגם זה ל"ש ע"ש ולפ"ז כאן דהיא נשאת כשהיא קטנה פחותה מבת ג' שנים ופיתוי קטנה אונס הוא ואף לשיטת הרמב"ם כל שהיא בת מיאון בודאי פיתוי' אונס כמ"ש בהדיא פ"ג דסוטה וא"כ שוב הוה הדבר שכיח דכל שטוענת נאנסתי בודאי אינה נאמנת דל"ש לומר דהוה מיגו דל"ש דהא האונס יכול להיות אמת משא"כ המ"ע דל"ש וא"כ כל שטוענת נאנסתי בגדלות שוב ל"ש להמנה במיגו כיון דמ"ע ל"ש א"כ יותר ניחא לה למטען דנאנסה דהדבר שכיח ויכול להיות שנאנסה בקטנותה עכ"פ מיגו לא הוה וז"ב ובזה נפתח לנו שערי בינה במ"ש הרא"ש עוד א"נ היכא דאיכא חזקה וכאן ליכא חזקה דתחתיו נבעלה שהרי קיבל אביה קידושין פחות מבת ג' והדבר תמוה דאדרבא כיון שיש לה חזקה דתחתיו נבעלה שאל"כ הי' בתוליה חוזרין וא"כ למה לא תהיה נאמנת שנאנסה וכבר התפלא בזה אא"ז בעל שער אפרים סי' ק"כ ונדחק מאד ולפע"ד נראה דהנה בלא"ה דבריו מחוסרי הבנה דמה ענין נאנסה או רצון לתחתיו או אינה תחתיו אך נראה דבאמת לכאורה יש לה חזקת כשרות וע"כ שנאנסה אך ז"א דהא אם נימא דלאו תחתיו ל"ש חזקת כשרות דאף ברצון אין לה חטא כ"כ וצ"ל כיון דיש לה חזקת בתולה שע"כ נבעלה תחתיו וכל שהיא תחתיו שוב יש לה חזקת כשרות שהי' באונס ולזה כתב הרא"ש כיון דקיבל אביה בת קידושין פחות מבת ג' א"כ אף שנימא שנבעלה תחתיו ברצון אם נבעלה בקטנותה היה אונס ונשאר החזקת צדקת במקומו וכיון שעכ"פ אין לה החזקה שמסייע שוב אינה נאמנת לטעון שנאנסה דל"ש חזקת בתולה כל דליכא חזקת כשרות ודו"ק וידעתי שיש לפקפק אבל הדבר נאמר בהשכל ת"ל. שוב ראיתי שא"א לכוין כלל זאת בדברי הרא"ש שהרי הרא"ש כתב אח"כ סברא זו דחזקת צדקת ונאנסה ובתחלה לא הזכיר כלל רק מחזקת בתולה בלבד ובאמת מ"ש לדחות הך דחזקת צדיקת משום דיש רוב דרצון נגדו דרובם ברצון ואונס יש לו קול לפע"ד צ"ע דכיון די"ל דבאמת היה ברצון ורק בקטנותה ופיתוי קטנה אונס הוא וא"כ אף שאומרת שנאנסה בגדלותה מהראוי להאמינה במיגו דהיתה אומרת דנתפתית בקטנותה וצ"ע בזה. ועכ"פ דברי הרא"ש הם תמוהין מכל צד ולישב דברי הרא"ש נראה דהנה מ"ש דכאן ל"ש מיגו נראה לפע"ד בכוונתו דהנה באמת הב"ש סי' ס"ו ס"ק כ"ב כתב דמ"ע אני תחתיך ל"ש להמני' דליכא מיגו ובאמת לכאורה הדבר תמוה דא"כ היכא מהמני' מ"ע קודם הנישואין במיגו דמ"ע אני תחתיך הא אם תאמר מ"ע אני תחתיך לא תהי' נאמנת וצ"ל דבאמת כל הטעם דלא מהמנית במ"ע אני תחתיך משום דהוא דבר דל"ש ולא מהמנת לטעון דבר דל"ש להתיר עצמה ולהוציא הכתובה בדבר דל"ש ולפ"ז לכך אם טוענת מ"ע אני קודם נישואין שפיר יש לה מיגו דמ"ע אני תחתיך דאמרינן דע"כ אמת הדבר דאל"כ למה לה לטעון דבר דל"ש ולהפסיד מנה מוטב שתטעון מ"ע אני תחתיך ומגיע לה מאתים וב"כ וב"כ הו"ל ל"ש ולפ"ז בטוענת משארסתני נאנסתי אין לה מיגו דמ"ע אני תחתיך דבאמת מ"ע אני תחתיך גופא אינה נאמנת דהו"ל טענה גרועה רק דנאמנת במיגו דמ"ע אני קודם נישואין דאז אף דהוה ל"ש הא עכ"פ יש לה מיגו דעכ"פ היתה טענה טובה יותר שלא תפסיד כלל וז"ב ולפ"ז כאן דקיבל בה אביה קידושין פחות מבת ג' וא"כ ע"כ הוה מ"ע תחתיו וא"כ מה מיגו שייך בזה דאם תאמר שנעשית מ"ע תחתיו אינה נאמנת ואם תאמר מ"ע אני קודם לכן הרי הוה דבר דל"ש כלל וצ"ע בזה אם מ"ע פחות מבת שלש אם בתוליה חוזרין ומדברי הש"ס כתובות דף י"א לא משמע כן גם מדברי הרמב"ן במלחמות משמע דאף מ"ע אני תחתיך נאמנת לר"ג ועמלמ"ל פי"א מאישות שהאריך בזה דרך כלל דברי הרא"ש תמוהין ויגעתי ולא הונח לי. שוב ראיתי בחידושי מהרי"ט לכתובות שהאריך בדברי הרא"ש לתמוה עליהם והניח דברי הרא"ש בתימה וכל מי שמיישב דברי הרא"ש שכר הרבה יטול מן השמים.