שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קפ״ז (י׳)

והנה בשנתרי"ד ל"ט למב"י ב' במדבר הי' אצלי הרב המופלג מוה' מתתי' בהרב הגאון המנוח ז"ל מוה' יוסף אבד"ק יאס והראה לי דברי הכו"פ בבית הספק גבי ס"ס המתהפך שכתב לבאר סברת התוס' דשם אונס חד הוא דהכוונה דאיך שייך לומר את"ל ברצון שמא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא וע"ז הקשה דא"כ למה הוצרך הש"ס לאוקמא בקטנה פחותה מבת ג' והא אף כבת שש ושבע נמי דל"ש את"ל ברצון דלמא אינו תחתי' דהא קטנה אין לה רצון ולכאורה הוא תימה רבה אמנם מצאתי בשיטה מקובצת כתובות שם שכתבו על מ"ש התוס' דהוה ס"ס משם אחד ע"ז הקשו דא"כ לא צריך לאוקמא בקדשה פחות מג' וכתבו דאכתי צריך לזה דאל"כ אפילו אם נימא דפיתוי קטנה רצון ג"כ מותרת והו"ל שפיר ס"ס ספק באונס ספק ברצון ספק אינו תחתי' דאף את"ל פיתוי קטנה רצון אכתי מותרת וע"ש מ"ש בשם הרא"ה ולפע"ד סברתם הוא דדוקא כשצורך לדון מכח אותו הספק שייך לומר שם אונס חד הוא אבל כאן א"צ לדון כלל מחמת אותו ספק רק דאינה תחתי' היא מותרת אפילו ברצון וא"כ מה בכך שלא שייך רצון מ"מ אותו ספק שמא אינה תחתי' היא ספק אחר מה שעדן לא דנינו עליו ומה בכך שלא שייך רצון אטו בזה יגרע כח הספק ואדרבא עוד יש טפי טעם להתיר ובשלמא כשקבל פחות מבת ג' דליכא טעם רק להתיר בשביל ספק אונס א"כ ל"ש לומר ואת"ל רצון דשמא קטנה דהא כל שהיא קטנה ל"ש רצון.