שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קפ״ז

לצורבא מרבנן חריף ושנון נ"י מה שהביא קושית הרב המחנה אפרים בחידושיו על הרמב"ם בה' איסורי ביאה בהתשובה שם שכתב בהא דאמרו בכתובות דף ט' דפריך והא ס"ס הוא והקשה היאך מועיל ס"ס הא היא טוענת בתולה אני וכל האומרת לא נבעלתי איך נאמן משום ס"ס דתחתיו או באונס דהו"ל כאומר לא לויתי דכאומר לא פרעתי דמי וה"ה הכא הוא מודית דלא באונס הי' והנה באמת לפע"ד אין מקום לדבריו דכל הטעם באומר לויתי הוא משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכאן מה מועיל הודאתה והא כל דאיכ' ס"ס ושריא לי' שוב משועבדת לו ואיך תוכל להפקיע שעבודא דילי' וז"פ אך אי קשיא הא הס"ס הוא ספק אינו תחתיו וספק באונס וא"כ נימא אדעתא דהכי לא קדשה דודאי לא רצה אם היו יודע שזינתה מקודם ול"ש חלוקו של התוס' בכתובות דף מ"ז דתלוי בדעת שניהם דזה דוקא בספק שיארע אחר כך בזה אמרינן דאף דהוא לא רצה להכניסו עצמו בספק אבל היא בודאי רצתה להכניס עצמה לספק זה דכמו כן יש להיות להיפך שיארע לו איזה דבר וע"ש היטב אבל בספק שכבר אירע הוא כנסה אדעתא דבתולה שלא ידע א"כ ודאי אדעתא דהכי לא קדשה ותדע דאל"כ לא יועיל שום תנאי בקידושין וזה א"א דבספק שכבר הי' פשיטא דמועיל וא"כ לא נשאר רק הספק דשמא באונס והא בספק אחד אסורה וא"כ ע"ז שוב מועיל מה שהיא אומרת דבתולה אני וכקושית המח"א ול"ש ס"ס וגם ל"ש דמשועבדת לו וצ"ל כיון דבאמת יש לומר דלא קים לי' בפ"פ וא"כ שוב ל"ש אדעתא דהכי לא קדשה דאימר לא קים לי' בגווה ובתולה היא ושויא חד"א ל"ש במקום ס"ס וז"ב.