שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קפ״ו

לחכם אחד בענין קדימה במטלטלין נגד בע"ח מאוחר בשנתר"ג עש"ק פ' צו. ע"ד אשר הארכת בענין קדימה במטלטלין הנה טרם יהי' כל שיח נבא לישב קושית הקצה"ח סי' ק"ד שכתב והקשה לשיטת כל הפוסקים דאין במטלטלין דין קדימה כלל אף לכתחלה דלא כרמב"ן בתשובה וכמ"ש הסמ"ע בס"ק א' באורך א"כ היאך יפרנס דברי הש"ס בערכין דף ה' דאם נתן ארבע לראשונה ואחת לשני' ידי שני' יצא ידי ראשונה לא יצא כולהו משועבדין לראשונה והרי התוס' ריש מי שהי' נשוי מוקי להך דר' אבא דמיירי במטלטלי דאל"כ יקשה על ריש דבריו דאמאי בנתן לשני' ד' דיצא ידי שתיהן משום דבע"ח מאוחר שגבה גבה והא לא קי"ל כן וע"כ דמיירי במטלטלין וא"כ כיון דמיירי במטלטלין הא אין בהם דין קדימה ואמאי משועבדין לראשונה ע"ש ולפע"ד נראה דבאמת צריך להבין הא דאמר ברישא דאם נתן לשני' ד' דיצא ידי שתיהן משום דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה והיאך מועיל זאת והרי זה ודאי דאם הבע"ח הקודם גבה ודאי מה שגבה גבה ול"מ תפיסת השני והרי אמירתו לגבוה הוה כמסירה להדיוט וא"כ בעת שאמר ערכי עלי בפעם ראשונה הוה כמסירה להקדש וא"כ מה מועיל מה שאמר ערכי עלי בפעם שני וקדם וגבה הא כבר תפסו ההקדש בפעם ראשונה ול"מ תפיסה שנית וא"ל כיון דבעי בערכין שומא ועדיין לא נערך לא הוה כמסירה להקדש דז"א דהרי כל שגבה אף בלא שומא מקרי גבייה וכמ"ש הש"ך שם ס"ק יו"ד ומכ"ש בערכין דהוא כפי שנותי' והרי זה נודע הו"ל כאלו נשום כבר והיא קושיא נפלאה וצ"ל דלפמ"ש התוס' בקידושין כ"ט ע"א ד"ה משכו דל"ש אמירתו לגבוה רק היכא שההקדש מרוויח איזה דבר אבל לא כשאינו מרוויח כלום וכן קי"ל ביו"ד סי' רנ"ח ולפ"ז כאן ששניהם להקדש וא"כ כל שנתן לשני' והוא אין לו רק חמש סלעים וא"כ ב"כ וב"כ לא יתן רק אותן הח"ס רק דאנן מפסקינן אם יצא ידי שתיהן או לא וא"כ כל כה"ג לא שייך אמירתו לגבוה דהו' כמסיר' להדיוט וז"ב ולפ"ז בסיפא דנתן לראשונה ד' שפיר אמרינן דלא יצא דל"ש לומר דאין דין קדימה במטלטלין דהא באמת הוה כמסירה להדיוט וכל שהוא באמת הקדים הראשונה פשיטא דיש לו דין קדימה ולא יצא כיון דכלהו משועבדין לראשונה. עוד הי' נ"ל דהנה במה שהקשיתי כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ל"ש מה שגבה גבה הי' נ"ל דבר חדש דלפי מה דמשמע מכל הקדמונים ובפרט בדברי התוס' בכתובות פ"ו ד"ה לאשה דהא דאין דין קדימה במטלטלין היא משום דהי' יכול להפקיע שעבודו ולמכרו לא מקרי חל שעבודא כלל ועיין בתומים סי' ק"ד ס"ק א' שהאריך בזה ולפ"ז כיון דערכין דין נדר יש לו וכמ"ש רבינו בפ"א מערכין ה"א וא"כ יכול לאתשולי עליו א"כ לא מקרי עדיין לענין בע"ח מאוחר דין מסירה כיון דהי' יכול לתשול עליו וא"כ שפיר כל שנתן להשני' קודם מה שגבה גבה ולפ"ז זהו כשנתן לשני' אבל כל שנתן לראשונה קודם ושוב לא יכול לתשול עליו דדוקא דיבור אתי דיבור ומבטיל לה אבל לא בבא ליד גבאי וכמ"ש הש"ך סי' רנ"ה בחו"מ באורך וא"כ עכ"פ למה שנתן לראשונה זה ודאי לא יכול לתשול עליו ושוב גם הסלע החמש שלא נתן הו"ל כמסירה ושפיר קרי לי' משועבד לראשונה וז"ב מאד ודו"ק. ובזה נראה לי לבאר הא דבעי שם באמר שני ערכי בבת אחת מהו והקשו בתוס' דלא גרע מהי' מאוחר ומה שגבה גבה ע"ש ולפמ"ש י"ל דמבעיא ליה להיפך באם נתן חצי' לזה וחצי' לזה מאי דכיון דאמר בב"א א"כ לשניהם נמסר כאחת וא"כ משועבדים לשניהם כאחת ולא יצא ודו"ק ועיין בקצה"ח שם שדרך בדרך הלז ובזה יש ליישב קושית הקצה"ח שם לתירוץ השני של התוס' דיש חילוק בין מלוה ע"פ למלוה בשטר ובערכין מיירי במלוה ע"פ והקשה דהרי במלוה ע"פ דעת הר"ן דלית בי' דין קדימה וא"כ אמאי בנתן לראשונה לא יצא ולפמ"ש א"ש דע"כ לא כתב הר"ן דאין לו דין קדימה רק בהדיוט אבל בהקדש פשיטא דיש לראשון דין קדימה ומה שהוצרכו התוס' לחילוקים בין מלוה ע"פ לשטר או בין קרקע למטלטלין ולא סגי להו במ"ש בראשונה לחלק בין הדיוט להקדש היינו להיפך דבנתן לשניה א"כ אדרבא יותר מסתבר לומר דבהקדש יהי' שייך לראשונה ולכך לא ניחא להו בתירוצם הראשון דהקדש שאני די"ל להיפך דבהקדש ודאי יש לראשון קדימה אבל בסיפא דנתן לראשונה קודם בזה ודאי דיש קדימה בהקדש לראשונה ובזה נ"ל ליישב דברי הרי"ף בפרק מי שהי' נשוי בפלוגתא דב"נ ורבנן דשם כתב בשם רש"ג לישב הך דערכין בהקדש ואח"כ הביא תיכף החילוק שבין קרקע למטלטלין ותמהו האחרונים דא"כ לא הי' צריך לתרץ דהקדש שאני דיש לתרץ דשם מיירי במטלטלין ולפמ"ש א"ש דבאמת א"א לתרץ דמיירי במטלטלין דבמטלטלין אין בהן דין קדימה וא"כ מ"ט דסיפא וכקושית הקצה"ח וע"כ לתרץ דהקדש שאני ולכך א"ש ברישא ובסיפא דברישא כיון דאין נ"מ להקדש לכך יצא ידי שתיהן משא"כ בסיפא ובזה מיושב ג"כ דברי רבינו פ"ג מערכין הלי"א שכתב דהקדש מאוחר שגבה מה שגבה גבה והיינו כתירוץ הרי"ף בשם רש"ג וכתירוץ התוס' דיש חילוק בין הקדש להדיוט והרב הלח"מ האריך שם דלא ידע מנין לו לרבינו חילוק זה ובמחכ"ת נעלם ממנו דברי התוס' והרי"ף הנ"ל כמ"ש שם על הגליון הרמב"ם וכעת ראיתי בכמה אחרונים שכבר הרגישו בזה אך מה דנקט דוקא תירוץ הלז הוא דאל"כ לא יתפרש הסיפא וכמ"ש ודו"ק אחר שכתבתי כל זאת ראיתי במלמ"ל פ"ו מערכין הי"ב דמהקדש להקדש ל"ש אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט והוא כמ"ש ות"ל אני הבאתי ראיה ברורה מדברי התוס' בקידושין כ"ט והמלמ"ל לא הזכיר זאת ע"ש והנה בגוף הדין דאין במטלטלין דין קדימה דעת הרמב"ן בתשובה דלכתחלה יש לו דין קדימה ומהראוי להגבות לב"ח המוקדם מקודם והסמ"ע האריך לדחות דלא קי"ל כהרמב"ן וראיתי להפ"י בריש מי שהי' נשוי דרצה להסכים שיטת ר"ת ג"כ לרמב"ן והביא ראיה מהא דנדחק ר"ת לאוקמא במטלטלין וכר"מ או כר"ט ואמאי לא מוקי בדאקני דאם קדם ותפס מה שגבה גבה וא"ל דק"ל לישנא דקודמת דאי מיירי בדאקני א"כ יקשה הא בדאקני אפילו לכתחלה יחלוקו דז"א דא"כ יקשה למאי דמוקי במטלטלין נמי אמאי קודמת וע"כ דבאמת יש דין קדימה במטלטלין והנה מלבד דיפה כתב התומים דבאמת אם נימא כר"מ דמטלטלי משתעבדי בודאי יש לו דין קדימה וא"כ אין מקום לדיוקו אף גם דלפמ"ש הנימוק"י וכן הסכים הש"ך ס"ק י"ד דאתפס טפי מפלגא מפקינן מיניה אם כן כאן דמשמע דאם קדמה השניה ותפסה אף יותר מפלגא לא מפקינן מינה שפיר קשה ולא מצי לאוקמא בדאקני וז"ב.