שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קפ״ג (ב׳)

והנה בהא דאמרו שם מנה לי בידך וא"ל הן נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב ורצה לאוקמי דנתתיו לך היינו בתו"ז אלמא דלא מועיל מיגו במקום חזקה וקשה טובא דלמא הא קמ"ל דא"צ לפרוע בעדים דאף דבמודה לפני עדים אמרו בשבועות כיון דהמני' ודאי א"צ לפרעו בעדים זה דוקא לענין שטען שפרעו בהגיע זמנו אבל בתו"ז דודאי כל שהודה שחייב עכ"פ בתו"ז ודאי לא פרעו רק בעדים דהרי יהי' עדים דפרע בתו"ז ולכך אינו נאמן למ"ד צריך לפרעו בעדים והיא קושיא גדולה וא"ל דאי קאי למ"ד דצריך לפרעו בעדים למה לו למנקט בא"ל הן היינו במודה לנקט בהלוהו בעדים דז"א דאכתי קשה דהא י"ל דרבותא נקט דאף דהלוהו בלי עדים דהימני' מעיקרא אפ"ה לענין תו"ז לא המני' אך נראה דהש"ס מקשה למ"ד דא"צ לפרעו בעדים אף דהלוהו מעיקרא מכ"ש בהלוהו מעיקרא בלא עדים דהמני' מעיקרא ובזה מיושב מה שהקשה אותי החריף הנ"ל דלהס"ד למאי נקט בהודה דוקא ולפמ"ש א"ש דרבותא קמ"ל דאף לענין תו"ז א"צ לפרעו דהמלוה את חברו בעדים א"צ לפרעו בעדים וה"ה בהודה לענין תו"ז ודו"ק שוב מצאתי בשטמ"ק בב"ב שהביא בשם גליון התוס' שהעיר כמ"ש הגד"ת דמיגו במקום חזקה י"ל דל"מ כמו שלא מועיל מיגו להוציא והגה הר"ן כתב בקידושין פ' האומר גבי והוא יתן דאפילו בתוך זמן התנאי כל שכנסה אם אמר נתתי נאמן ול"ש א"א פורע בתו"ז דמכוון שרצה לכנוס זמניה הוא כדאמרו כל שפא ושפא זמניה הוא ודבריו סתומים וחתומים ומה ענינו לשם שם כל שפא ושפא מחויב לפרוע אבל כאן אינו מחויב לפרוע רק במשלם הזמן וש"ב בנתיבות סי' ע"ח האריך בביאור דברי הר"ן ולפע"ד נראה דהנה הש"ך הקשה דמה קמ"ל דכיון דכל שפא ושפא זמני' פשיטא והש"ך חידש בזה ולפע"ד נראה דהענין הוא כך דכל דבר שיש לו משך זמן וא"י להיות בזמן מוגבל עד"מ הלואה הלוה עד זמן פ' ולכך א"פ בתו"ז דהא עד אותו היום לוה אבל בנין אמת שהבנין לא יגמר רק עד זמן פ' אבל לא נוכל לומר שלא נתחייב רק בזמן פ' שהרי זה חייב לבנות כמו השני וממילא כל משך הבנין הוא חייב ורק בעבור הזמן של כל הבנין מוכרח לפרוע לו אבל אין הזמן מוגבל שעד אותו זמן א"צ לפרוע וז"ש כל שפא ושפא זמניה הוא והיינו שזה מחויב לבנות כמו האחר וכן נראה מהטור סי' קנ"ז שהביא הש"ך ומזה למד המרדכי בכל מלאכה המתפרדת אין הזמן נקבע שעל אותו זמן א"צ לפרעו רק שכל משך הזמן מחויב עד כלות הזמן ואינו מוגבל שעד אותו יום לא יתחייב ומעתה למד הר"ן ה"ה במחייב עצמו בתנאי שיפרע לזמן פלוני ומקדש על תנאי שיתן עד זמן פלוני עיקר החיוב מתחיל מיום התנאי וכל אותו משך הזמן הכל בכלל זמן פרעון ולכך יכול לטעון פרעתי כל משך הזמן ובשעה שמבקש לכנסה זמנו הוא והיינו שהכל בכלל החיוב פרעון ומה שנקט בשעה שמבקש לכנסה לאו דוקא וכוונתו כל משך זמן התנאי הוא בחיוב ובשעה שמבקש לכנסה ודאי יותר קרוב לזמן החיוב פרעון וז"ב לדעתי והנה במה שמבואר בש"ע דשכירות כיון דאינה משתלמת אלא לבסוף א"י לטעון פרעתי כתבתי למעלה דלכאורה הך חזקה דאפת"ז לא עדיף מרוב ובממון ל"מ וצ"ל ע"כ משום דהוה חזקת חיוב כמ"ש האחרונים וא"כ לפ"ז בשכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף ממילא ליכא חזקת חיוב אמנם ז"א דהחיוב מתחיל משעה שהתחיל לעשות ורק דהפרעון אינו רק לבסוף וז"פ ובפ"י בסוף ב"מ בסוגיא דשכיר בזמנו כתב דשכיר אינו מתחיל החיוב רק בעת משלם זמנו ולפע"ד א"א לומר כן וכמ"ש ואני חדשתי בתשובה לענין שטר מאוחר דל"ש החזקה דא"פ בת"ז דעד זמן הכתוב בשטר לא חל החיוב ובזה ישבתי קושית הנו"ב חלק חו"מ סי' ה' ואכ"מ.