שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קפ״ב (ב׳)

והנה במ"ש למעלה דגבי אשה ל"ש קפידא דמתגרשת בע"כ נזכרתי ש"ס מפורש גיטין דף ס"ה שהקשה ר"א מ"ש רישא דלא פליג ומ"ש סיפא דפליג איהו דמדעתי' מגרש קפיד איהי דבע"כ מתגרשת מראה מקום הוא לה ופירש"י דלא שייך קפידא דמנא ידעה דהבעל יסכים לזה עי"ש ות"ל שזאת סברתי שזכרתי וחכמים דפליגי עלי' היא כיון דהבעל אינו יכול לעשות שליח קבלה והוא עשתה כל שלא ניחא לה בטל השליחות ובזה נתקיימו דברי הנ"ל שחדשתי. והנה ראיתי בתו"ג להגאון מליסא ז"ל סי' קמ"א ס' כ"ז שהקשה דמה"ת יועיל שטר לעדות שליחות הקבלה דהא קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם רק בשטר שנכתב מדעת המתחייב ובצווי מטעם דכתב הרמב"ן דהוי כאלו הם שלוחים של המתחייב והוי כאלו המתחייב בעצמו כתבו משא"כ כאן ונדחק והעלה בזה דינים חדשים ולא זכיתי להבין דע"כ לא בעינן דעת המתחייב רק שנכתב השטר שראובן חייב לשמעון מנה והלוה לא ידע לא נוכל לכתוב רק מדעת המתחייב אבל כאן מי מתחייב בזה שהבעל אם לא ירצה לא יגרשה ורק האשה על עצמה היא מתחייבת שבקבלת השליח תהיה מגורשת וזאת יכולה לעשות ודו"ק וז"ב ופשוט.