ובזה מיושב היטב דברי הר"י שתירץ דבפדיון ל"ש דלא לטרדן דהא הוא ממון שאל"ת והקשו בתוס' עליו דא"כ היכא פשיט לשוכר מפדיון הבן הא שאני פדיון דל"ש שלא לטרדן משא"כ בשוכר ולפמ"ש א"ש דבשוכר ל"ש שלא לטרדן דכל עיקר הסברא דלא לטרדן הוא משום דל"ש החזקה דא"א פבתו"ז דלא הוה חזקה מעולה דיש סברא להיפך דמשום דלא לטרדן וכאן כיון שיש חזקת חיוב וחזקת ממון ל"ש בזה דעדיין לא נתחייב להוציא הממון וא"כ ממילא הוא בחזקת שלא פרע השכירות ופדיון אף דל"ש חזקת חיוב ל"ש דלא לטרדן ושפיר מדמה אהדדי ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק ובזה נלפע"ד הא דמבואר בס"ח דל"ש חזקה אאפבת"ז רק בקבע לו זמן אבל לא בסתם הלואה ולא נודע טעמו ועיין בסמ"ע דכתב משום דלא גילה דעתו שצריך המעות עד הזמן ההוא ואכתי קשה דלמה יפרע קודם כיון שיש לו רשות שלשים יום ולפמ"ש י"ל דבאמת סברת ר"ל דגם חזקה דאא"פ בתו"ז הוא חזקה דאתיא מכח סברא דלא ס"ל דכדי דלא לטרדן מרעא לסברא זו וס"ל דהלואי שיפרע בזמנו ולא חושש שלא יטרוד וגם משום חזקת חיוב ולפ"ז בלא קבע לו זמן דעכ"פ מצד הסברא לא ידענו אם צריך כ"כ להמעות עד הזמן שלשים יום וא"כ עכ"פ אינו סברא וגם חזקת חיוב לא נתברר דלמא יפרע תיכף ועל אותן הימים לא נתברר כלל החזקת חיוב דבשלמא בקבע זמן עכ"פ נתברר הזמן בעת ההלואה והו"ל חזקת חיוב עכ"פ אבל בלא קבע לו זמן מלוה לפרעון עומד ולא נתברר החיוב וז"ב בטעמו ובזה נלפע"ד לישב קושית התומים ס"ק י"ב משכירות דסתם שכירות שלשים יום ומבואר בסי' שי"ז דאמרינן דאאפבתו"ז אף דלא קבע הזמן ולפמ"ש א"ש דשם בשכירות בודאי שייך חזקת חיוב ול"ש חזקת ממון וכמ"ש ומה שהקשו התוס' מכתובה דהו"ל חזקה אאפבתו"ז וקשה הא שם לא נקבע הזמן רק דממילא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וא"כ ל"ש החזקה ולפמ"ש א"ש דשם הוה חזקת חיוב ברור וגם הוה חזקה דאתיא מכח סברא דלמה יפרע קודם וא"כ שפיר הקשו וז"ב ודו"ק היטב בכל מ"ש כי יש בו סברות מועילות.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קפ״א (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
