שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ט (ד׳)

והנה במ"ש התוס' בשם ר"ת דאינה חייבת מיתה על ביאת מצרי דרחמנא אפקרי' לזרעי' דכתיב וזרמת סוסים זרמתם אני תמה דבאמת מה דאמרו ביבמות דף צ"ח אין אב למצרי הוא דוקא כשנתגייר וכבר אמרו ביבמות דף ס"ב דבהיותו נכרי יש לו חייס ובנתגייר אין לו חייס ועיין יבמות ס"ג וביותר תמוה מ"ש הריב"ם לדחות דמה דאמרו וזרמת סוסים זרמתם ורחמנא אפקרי' לזרעי' הוא דאין לו חייס והרי זה דווקא כשנתגייר אבל בהיותו נכרי יש לו חייס וצע"ג הן אמת דלענין פ"ו קי"ל כר"י ביבמות ס"ב דאף בנתגייר קיים פ"ו ואולי שם שאני דעכ"פ הוליד אבל דברי התוס' צע"ג ובאמת מה דאין לו חייס אין לו ענין להביאה דמ"מ הביאה אוסר אבל דברי התוס' צ"ע דבהיותו נכרי יש לו חייס ואולי כוונת התוס' כיון דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלמא דאין מתיחס אחר הנכרי אבל ז"א דבאמת יש לו יחס רק שלגבי הישראלית הולד נחשב אחריו וצע"ג על התוס' ובאמת דינו של ר"ת אמת דשם לאחר שנתגייר ודאי ביאת הגוי לא נחשב וקרינן ביה וזרמת סוסים זרמתם וכן ראיתי בשיטה מקובצת שהביא בשם הריטב"א שכתב שדינו של ר"ת אמת משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא ביאר דבריו אבל לפמ"ש הדבר מבואר ביבמות ס"ב. והנה בשטמ"ק כתובות שם גבי הא דאמרי נהגו לגמרי ניעקרי' והביא בשם הגהה אחת שכתב בשם מורו קרובו דל"ש אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אם יעשו כאותה סברא שאם היו אותו ב"ד קיים היו מסכים להתיר שנשתנה הענין אין זה עקירת דבריו ע"ש ובאמת אף שכתב דקרובו כתב כן בפ"ק דביצה צ"ע דבדף ה' שם גבי ר"א לא משמע כן דהרי שם כל התקנה היה כדי לעטר וכל שהיו בחורבנן בודאי היו הב"ד הראשון מסכים לזה ואפ"ה לא מצי לבטל וצ"ע ועיין בהג"א פ"ק דכתובות שמוזכר ג"כ סברת השיטה הנ"ל. והנה הא דאמרו ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו ודו"ז הגאון בישועת יעקב ז"ל האריך דהוה יהרג ואל יעבור והביא דברי ריב"ש שהבאתי למעלה ע"ש והנה זה ודאי דאף במצוה דרבנן יהרג ואל יעבור כמ"ש הפר"ח בחידושיו לרמב"ם בה' יסודי הדת פ"ה. והנה בהא דאמרו מהן לטלטולי שרגא מקמי חברי ורש"י ותוס' נחלקו שם בפירוש זה והקשו מ"ש נר חנוכה דנקט ולפע"ד נראה דבר חדש דהנה אף אם נימא דכאן דמי להריב"ש דחז"ל תקנו שלא יניח על פתח הסמוך לרה"ר ויכול להניחו על שלחנו ואינו עובר בזה מ"מ כאן כיון דטעם התקנה הי' שיהי' מניחו בפתח הסמוך לרה"ר הוא כדי לפרסם הנס וא"כ זה גופא שמחביא הנר זה מבטל המצוה דפרסומי ניסא והו"ל העברה על דת אך י"ל דלפי מה שמחלק הנמוק"י בסנהדרין ובר"ן בשבת מ"ט דבמ"ע שרוצים לבטל אין צריך להיות יהרג ואל יעבור והטעם מבואר בהגהותינו על הרי"ף דהא כל שבידם להרג אותנו לא נעשה המצוה לגמרי ויתבטל ולמה נהי' נהרגים ע"ז ולפ"ז כאן שגזרו ע"ז א"כ לא יהי' כלל פרסומי ניסא ובודאי א"צ להרג ולכך שאלו דוקא בשרגא דחנוכה. עוד נראה דבר חדש מה שלא שאלו בנר שבת דהנה בנר שבת וכדומה דלא תקנו רק משום עונג שבת דכתיב וידעת כי שלום אהלך שלא יכשל בחשך וינגף ולפ"ז כיון שהמצוה הוא למענינו לענג אותנו א"כ שוב א"צ להרג ואל יעבור דהו"ל כמ"ש כל האומר א"א בתק"ח כגון זו שומעין לו והיינו בדבר שעשו בשביל טובתו וה"ה בזה אבל שאר מצות דמצות לאו להנות נתנו ולעול נתנו כמו נר חנוכה דהטילו חז"ל חומר להודות ולהלל לד' מחויב להרג ואל יעבר כנלפע"ד ודו"ק.