שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ט (ג׳)

אחר זמן רב מצאתי בריטב"א על חולין הקשה בדף ק"א דלמה לא קיימו יוה"כ כהלכתו הא יהרג ואל יעבור ובפרט בפרהסיא כזו וכתב דגזרו על הב"ד שלא יקדשו החדש וזה אינו רק מ"ע שיקדשו החדש בזמנו וכל שלא קדשו אינם נהרגים דעל מ"ע ל"ש יהרג ואל יעבור ודו"ק. ודרך אגב הראני הרב החריף מו"ה מאיר ברא"ם ני' דברי הש"ס כתובות דף ג' איכא צנועות ואיכא כהנות ופירש"י דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה והוא תימה דאפילו היתה פנויה כל שבא עליה עכו"ם הרי הוא פסולה לכהונה שנבעלה למי שאין לה נשואין עליו ואמר דעיקר הקושיא הוא דהכהנת מוסרת עצמה לקטלא משום דהוא ג"ע וביאת עכו"ם אינו בכלל ג"ע וא"כ לכך פירש"י משום דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה והו"ל ג"ע והנה יפה כתב שביאת עכו"ם אינו בכלל ג"ע כמבואר ביו"ד סי' קנ"ז אבל אכתי דברי רש"י צ"ע דאטו בשביל שנאסרה לבעלה הו"ל ג"ע ודי שמוסרת עצמה לקטלא כיון דנאסרת לבעלה וצ"ע בכוונת רש"י ולכאורה רציתי לומר דכל באונס דללישנא בתרא ביבמות דלא נעשית זונה בעכו"ם לא נפסלה מכהונה כל שהי' באונס אבל באמת הרמב"ם פח"י מא"ב ה"ז כתב להיפך והה"מ ביאר בהדיא דאף באונס ולל"ב מ"מ בנבעלה לעכו"ם ועבד נפסלה אף באונס והביא ראי' מהאי דתינוקת שיצאה למלאות מים מן המעיין ומצאתי בספר נתיבות לשבת מההפלאה ז"ל שבסי' וא"ו מפקפק בדברי הה"מ ודעתו דכל באונס לא מקריא זונה וא"כ אפשר שדעת רש"י ג"כ כן ולפע"ד הי' נראה דבר חדש דבאמת לכאורה צ"ב דביאת עכו"ם באונס למה תאסר והא לא נקראת זונה בזה ולמה תפסל לכהונה אך נראה דנלמד מזה דהרי חזינן דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ובין לל"ק דיש בה משום זונה ג"כ ובין לל"ב דאין בה משום זונה עכ"פ ראינו דלא חילקה התורה גבי קדושת כהונה בין אונס לרצון וכל שנבעלה נפסלה ה"ה בעכו"ם כל שהוא לכהונה עיקר תלוי בביאה וכל שנבעלה נפסלה ואדרבא לל"ב עדיפא דהרי חזינן דלא נקראת זונה ואפ"ה אחרי אשר הוטמאה קרינן בה וא"כ חזינן דביאת אונס מקרי טומאה לגבי כהונה ממילא גם בפנויה נאסרה וז"ב ומעתה שוב זה תלוי בזה דכיון שאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ממילא גם בביאת עכו"ם אף באונס נפסלה וראיתי דבר תימה בהפלאה בכתובות דף כ"ו בתוס' ד"ה וע"י נפשות שכתב להקשות שם דאמאי תאסר לבעלה כשיש פחד מיתה הא גופא הו"ל אונס כדאיתא לעיל ולדרוש להו דאונס שרי והוא תימה דנראה דהבין ולדרוש להו דאונס שרי היינו כשהיא מתרצית מפני פחד מיתה וזה אינו דשם מיירי בהדיא שהיא אנוסה ממש וליכא סכנה רק דהצנועות מסרו נפשם לקטלא ואינם רוצים להבעל אבל באמת גם הנך דאינם מוסרים נפשם אבל אינן מתרצית רק שהוא באונס ממש ותדע שהרי משני דאיכא פרוצות ופירש"י דאי מקילינן להו עבדי ברצון ונאסרות לבעליהן אלמא דאם מתרצות אסורות לבעליהן וע"כ דשם באונס גמור מיירי ובאמת הדין שחידש הוא אמת וכ"כ בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד אבל ראייתו תמוה אמנם אי קשיא הא קשיא במ"ש ולדרוש להו דאונס שרי הא באמת יש לחוש דשמא תתרצה בסוף ביאה ואף דקי"ל כרבא דאשת ישראל שנאנסה אף שנתרצית לבסוף מותרת היינו אם באמת הי' מתחלה באונס ומטעם דיצרה אלבשה וביאר הרמב"ם פ"א מא"ב שאין ביד האדם וטבעו לכוף ליצרו שלא תתרצה לבסוף וא"כ זה כשיהי' תחלתו באונס אבל איך נדרוש דאונס שרי הא יש לחוש שמא תתרצה לבסוף ואיך עושין לכתחלה אונס שיבא רצון עי"ש וא"כ מוטב שישאו ביום השלישי ולמה ימחו בידם חכמים מיהו י"ל דעיקר הקושיא דהיאך הניחו חכמים לצנועות למסור נפשותם לקטלא והלא אין רשאין למסור עצמן כיון דבאונס הוא ובגוף דברי הש"ס משום כהנות לכאורה צ"ב דאמאי מסרו נפשייהו משום דנאסרת לבעליהן הכהנים ואטו בשביל זה מחוייבים למסור נפשם והנראה בזה דבר חדש דהנה בהא דאמרו ולדרוש להו דאונס שרי הקשו התוס' דהא הוה ג"ע דיהרג ואל יעבור וכתבו דהיא קרקע עולם ולא מחוייבת למסור עצמה למיתה ולר"ת הוא משום דביאת גוי אין בכלל ג"ע ואין מחוייבת למסור עצמה למיתה ותעבור משום פ"נ ואל תהרג ולפ"ז הרי אמרו בב"ק דף פ' מעשה בחסיד אחד שהי' חולה וישבו ובדקו ומצאו שאין לו עוון רק איסור זה וכתב בשיטה מקובצת שם דמהאי עובדא דחסיד אחד שמעינן שאעפ"י שבמקום פ"נ הותרו האיסורין להתרפאות בהן דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר בו ביותר ע"ש ובתשובה הארכתי בזה ולפ"ז ניהו דיש כאן פ"נ ואסורה למסור עצמה כיון דע"י ביאתו של זה תאסר לבעלה ויש בו פסידת אחרים אסורה להתרפאות בזה ומחוייבת למסור עצמה לקטלא ואף דאם תמסור עצמה לקטלא ודאי לא יגיע לבעלה תועלת ז"א דשמא תנצל וכשתבעל ודאי תאסר ל"ש להתרפאות באיסורין אף משום פ"נ ולכך מוסרות נפשותם לקטלא ובזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דמשום ביאת עכו"ם מה שנאסרת לבעלה אינו בשביל שהוא בעלה ואף אם היתה פנויה היתה נאסרת א"כ הבעילה אינו נקרא פסידת הבעל דגם אם היתה פנויה היתה נאסרת לכהן וא"כ אסורה לו בתחלה אבל כל שנאסרת בשביל שהוא אשת כהן שייך פסידת הבעל ודו"ק היטב כי חריף הוא ובזה נראה לפע"ד מה שהאריך הנו"ב אם מותר לאשת איש להציל בעלה וכל האנשים ולזנות ע"ש במהד"ת סי' קס"א חלק יו"ד ולפמ"ש אסור להתרפאות באסורין אף משום פ"נ כל שיש בו פסידת אחרים וגם הנו"ב בעצמו כתב דאסור אבל לא מטעם שכתבתי ואף דגם הבעל היה בכלל סכנה מ"מ כיון שיש אופן אולי ימלטו אסורה לעשות כזאת וזה לדעתי מ"ש וכאשר אבדתי אבדתי ולכאורה למה קוננה ע"ז שנאסרה לבעלה ולפמ"ש א"ש דבאמת המהרי"ק סי' ק"פ למד מזה דאף שעשתה להצלת נפשות כל ישראל אפ"ה אסורה לבעלה ועיין ב"ש סי' קע"ח ולפ"ז הוצרכה ליטול רשות מבעלה מרדכי ורמזה לו ברמז שתאסר עליו וא"כ יש בו פסידת בעל ואסורה לעשות בשביל פ"נ וע"כ נטלה רשות ממנו ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא והא דאמרו בכתובות י"ט דר"מ סבר עדים שא"ל יחתמו שקר יהרגו ואל יחתמו שקר והקדמונים נתקשו בזה דבכל עברות שבתורה יעבור ואל יהרג ואולי בגזל לפמ"ש המאירי יוכל להחמיר ביותר אבל אינו נראה דמ"מ אינו חייב למסור נפשו ועכ"פ דברי חכמים נכונים דניהו דיוכל להחמיר מ"מ א"צ למסור נפשו אחר זמן רב מצאתי בריטב"א ביבמות דף ג' שנסתפק בזה וכפי הנראה ט"ס וחסרון בדבריו ובתחלה רוצה לומר דבאונס לא נעשית זונה כל שאינה א"א ואח"כ חוזר בו והביא ראית הה"מ מתנוקת שירדה למלאות מים ונאנסה ע"ש ודו"ק.