שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ט (ב׳)

והנה ראיתי בתשב"ץ שם שהקשה על הרמב"ם בפירוש המשנה שכתב במס' ר"ה דמ"ש דיוצאין על אב היו גם בזמן שהמקדש קיים וע"ז תמה דמנ"ל זאת דהרי בזמן שבהמ"ק קיים היו לששון גם ת"ב ע"ש שכתב שבודאי ט"ס הוא ולפע"ד יצא לו זאת לרבינו ממה דחשיב במשנה דמגלה דף ה' ת"ב בהדי עצי כהנים וחגיגה והקהל אלמא דגם בזמן שבהמ"ק קיים דהיו חגיגה והקהל ועצי כהנים היו ג"כ ת"ב והיא ראיה נפלאה ובזה מיושב מה שהקשה באליהו רבא סי' תק"ן בהא דאמרו הטעם דת"ב משום דאקדומי פורענותא לא מקדימין וע"ז תמה דל"ל זאת הא ר"י אמר דמהראוי לתקנו ביו"ד באב דרובו של היכל נשרף רק משום דאתחלתא דפורענותא עדיף וכל שא"א לעשות בהתחלה משום דהוא שבת א"כ שוב מהראוי לאחר ולפמ"ש א"ש דלהרמב"ם דגם בזמן שמקדש השני קיים היו עושין זכר לת"ב לבית הראשון והיינו משום דבאמת נחסרו בו חמשה דברים כדדרשי מוארצה בו ואכבדה דחסר ה' וא"כ אז שוב ל"ש לאחר דהא באמת הבהמ"ק קיים ורק זכר עושין וא"כ שוב כל שאינו בזמנו נוכל להקדימו ג"כ ולכך אמרו דאקדומי פורענותא לא מקדימין שוב ראיתי בטורי אבן במגילה שם שהקשה קושיא זו וגם הקשה דמה ענין לחשב ת"ב בין הני דהיו בזמן שבהמ"ק קיים ואילו הי' זוכר דברי הרמב"ם בפיהמ"ש בר"ה הי' מישב הדברים כמ"ש וראיתי גם במס' ר"ה לא זכר בטורי אבן בדף ח"י שם דברי הרמב"ם אלו וכפי הנראה היו בהעלם עין ממנו עכ"פ דברי האבודרהם נכונים ולפע"ד מה שעשו העיקר על יום שסמך מלך בבל משום שאז התחלת הפורעניות ובכל הדברים העיקר הוא ההתחלה וכמו שתקנו ט"ב על אתחלתא דפורענותא ודו"ק היטב בכל זה ועיין בר"ן בר"ה דמה שאמרו התוקע לתוך הבור ודות היו בזמן השמד שהיו מחביאין עצמן וא"כ אף דהי' שמד וגם על ערקתא דמסאני חייב למסור עצמו כל שהיו יכול לעשות בצנעא אינו חייב למסור עצמו ומזה הטעם נראה לפע"ד מה דאינו מחוייב למסור עצמו על עשה רק על ל"ת משום דמ"ע יכול לקיים בצנעא משא"כ ל"ת שמאנסים אותו שיעבור וגם דניאל לא מסר עצמו בפרהסיא רק שהי' עובד ד' בביתו ואף שראו מ"מ הוא לא אמר בפירוש שיתפלל לד' בפרהסיא ודו"ק ובמ"ש למעלה הטעם של הירושלמי דבמקום שמסתכנים אל יקראו (אלא) בזמנם משום שא"צ להסתכן על אותן זמנים רק על גוף הזמן שתקנו מרדכי ואסתר נתיישב לי מה דהקשו הב"ח בשם רש"ל והט"ז והמ"א סי' תרפ"ח למה אין אנו עושין פורים בי"ד וט"ו משום ספיקא דיומא ולפמ"ש י"ל לפי מה דאמרו בביצה דף ה' דהשתא דבקיאי בקביעא דירחא לא היו צריך לעשות שני ימים רק משום דזמנין דגזרו גזרה ובשאלתות פ' אמור הגירסא זימנין דאיכא שמדא ואתו לקלקולי ולפ"ז כיון דעקר החשש משום זימנין דאיכא שמדא ולפ"ז אז שוב בודאי מסתכנים על דתן ושוב אין המצוה לקרות אלא בזמנם והרי בקיאין בקביעא דירחא והיום הוא בודאי י"ד ואם יארע שמד חלילה אף שישתכח סוד העיבור הא אז אמרו דאין הזמן רק י"ד וט"ו ובעינן י"ד וט"ו ברור ודו"ק היטב כי נחמד הוא.