שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ו (ז׳)

ובזה מיושב היטב מ"ש הרמב"ן ראיה דא"צ שבועה על המזונות דלא כרמב"ם מהא דאמרו בגיטין ל"ה מזוני נמי לית לך דכל התובעת כתובה אין לה מזונות ולמה לא אמר דצריכה שבועה על המזונות וע"כ דא"צ לשבע ותמהו הט"ז והב"ש סי' צ"ג דלימא איהו לנפשי' דכל הטעם דאינה נשבעת לפי שתשבע לבסוף וכאן אין נשבעת כלל בסוף דלא גבתה הכתובה כלל ולפמ"ש א"ש דבאמת אין הטעם של הרמב"ן משום דדי לה במה שתשבע בסוף דז"א רק דל"ש שבועה כלל על מזונות רק על הכתובה וא"כ אף שאינה נשבעת לבסוף מ"מ א"צ שבועה על המזונות ולכך לא הקשה רק לשיטת הרמב"ם דס"ל דצריכה לשבע על מזונות משום דבאת לגבות מיתומי' וביתומים צריכה שבועה א"כ שפיר הקשה ודו"ק היטב כי הוא חריף וענין נכבד ת"ל ובזה נראה לבאר מ"ש הרי"ף פ' הכותב בהא דאמרו אי פקח הוא מייתי לידי ש"ד וכת' דהנ"מ אם תפסה אין מוציאין מידה וכתבו הרמב"ן והר"ן דוקא תפסה מעות אבל תפסה מטלטלין דצריך שומת ב"ד מפקינן מינה וכן קיי"ל באהע"ז סי' צ"ו סי"א והדבר צ"ב דמ"ט יש בדבר וגם בקצה"ח סי' פ"ז ס"ק י"א האריך בזה והקשה כיון דכתובה אין דינה אלא בקרקע א"כ כל שתפסה מעות ג"כ אינו משועבד לכתובה וכן האריך בבית מאיר בסי' צ"ו שם והוסיף להקשות דלדידן דס"ל דמטלטלי משתעבדי מתקנת הגאונים א"כ אף בתפסה מטלטלין נמי א"י להוציא ממנה ולפמ"ש א"ש דעיקר סברת הרמב"ן דכל דתפסה מטלטלין והבעל יכול לסלקה במעות בודאי אליבא דכ"ע וא"כ אין המטלטלין קנויים לה בתורת משכון דע"י מלוה אין קונים משכון וכמ"ש הר"י מג"ש והרמב"ן הנ"ל דכל שמלוה אין כאן והלוה לא נתנו לו בתורת משכון בעת הלואה או שהב"ד הגבו לו אינו קונה בתורת משכון א"כ אינו רק כתפיסה בלי קנין א"כ למה לא מפקינן להו דל"ש לומר דבדרבנן לא נחתינן לנכסי דהא אינן נכסיה ולאיקנתה וכבר ביאר הרא"ש פ' הכותב דתפיסה בלי קנין לא מועיל וכ"כ בריב"ש וכן קיי"ל בסי' צ"ג ובסי' צ"ו אבל מעות דאין נ"מ באותן מטבעות או באחרות כל שתפסה יש לה קנין גמור בהם ושפיר לא נחתינן לנכסי' וז"ב כשמש ודו"ק היטב כי ת"ל הדברים חריפים ונעימים.