שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ו (ד׳)

והנה לכאורה קשה בהא דאמרו לל"ב דע"כ אין שביעית משמטתו דאל"כ כלהו בעי שלומי וקשה ניהו דאין משמטתו הא כל הטעם הוא משום דלא קרינן בי' לא יגוש וא"כ כאן דהמלוה אומר שלא לוה רק עד שלשים יום וא"כ קרינן ביה לא יגוש ויהי' נפסד החוב בעשר שנים וא"כ אפסדי' כולו וא"ל דהא הלוה הודה להיפך דלוה לעשר דז"א דאכתי הוה תרתי הודאות דסתרי אהדדי ומהראוי לומר אוקי הודאה להדי הודאה ואוקי ממונא בחזקת מרא דהמע"ה כמ"ש הרשב"א בגיטין דף מ' גבי אמר נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר שלא נטלה וצ"ל דכיון דהלואה הוה בודאי והספק בפרעון אוקמא בחזקת חיובא כמו כל ספק פרעון ומכאן ראיה ברורה למ"ש הרא"ש דהלכה כל"ב דרבנן דהוה ספיקא דרבנן ולקולא ותמה הב"י דהא המע"ה ולפמ"ש א"ש דהו"ל ספק בפרעון וכמ"ש ודו"ק. ובלא"ה י"ל דכאן לא הוה הודאה דהא יכול להיות שימסור שטרותיו לב"ד ויכתוב פרוזבול וכדומה וא"כ פשיטא דלא שייך הודאת בע"ד כמאה עדים דמי כל דלא נתחייב ע"ז ועדן יש לו תקנה וז"ב. ובזה נראה לפע"ד הא דמשני הש"ס במלוה על המשכון דבאמת תמוה דהכי לא ידע המקשן מזה דיכול למצוא אופן שלא ישמט שביעית אך נראה דקושית המקשן הי' דכיון דנחלקו בזמן וא"כ מיירי שעכ"פ אינו טוען המלוה שהלוה על המשכון וא"כ עכ"פ יפסידנו וכולי' בעי לשלומי לי' וע"ז משני במלוה על המשכון וא"כ לא מקרי הודאת בע"ד בזה ומיושב בזה קושיות התומים הנ"ל ודו"ק כי קצרתי וראיתי בשו"ת ב"ח החדשות סי' פ' שם כתב הרב מהר"מ שטינגי דאם הי' משכון ביד גזבר של צדקה אינו קונה אותו וא"י לקדש אשה והטעם משום דלא קנה משכון רק מדר"י דאם אינו קונה משכון צדקה מנין. ולפ"ז בצדקה דל"ש בי' ברכה וכמו דאמרו בב"מ דף קי"ד לענין סידור בע"ח וא"כ שוב אינו קונה משכון ולפע"ד אף שדבר חכמה אמר אבל אין שמועתו מכוונת דע"כ לא בעי למילף דקונה משכון רק כיון שצריך להחזיר המשכון ועיקר המשכון הוא רק שלא יעשה מלוה אצל בניו ולא ישמיטנו שביעית וכדאמרו בב"מ דף קט"ו במשכנו שלא בשעת הלואתו וא"כ ה"א דלא קני אותו כלל. וע"ז צריך הוכחה דא"כ היאך שייך צדקה אם מחזירו דהא אינו קונה אותו אבל בצדקה דאין מחזירין פשיטא דקנה משכון וז"ב לפע"ד ועיין בתשובת הרשב"א ובש"ע חו"מ סי' ע"ב ס"ה גבי נאמן הקהל אם יש לו דין ש"ש שם משמע דאף במקום דעושה מצוה וא"צ צדקה אפ"ה קנה משכון ונעשה ש"ש ודו"ק.