אח"כ הגיע לידי שו"ת גאוני קדמאי הנדפסין בבערלין שנת תר"ח ובסי' ע"ו מצאתי דבר חדש דמלוה על המשכון בשעת הלוואתו אינו רק לזכרון דברים בעלמא ואינו רק ש"ח עליו ושלא בשעת הלואתו הוה ש"ש שהרי לקחו שלא יאבד מעותיו והוה כעין אפותיקי למלוה וקנאו המשכון וחייב באחריות כש"ש ואם אבד אם דמי המשכון פחות מדמי הלואה ישלים לו הלוה המותר ואם המשכון שוה יותר יפרענו המלוה המותר וכנגד חובו מקבל בחובו והוא דבר חדש שהמעיין בב"י סי' ע"ב ימצא דשיטת הגאונים דבין בשעת הלואתו ובין שלא בשעת הלואתו הוה ש"ש וכאן מבואר דבשעת הלואתו הוה ש"ח ואף דשיטת הבה"ג דהום ש"ח היינו שהלוה בשטר ובשו"ת הגאונים לא מחלק בין הלוה בשטר או לא ומכאן ראיה ברורה למ"ש הש"ך סי' ע"ב ס"ק י"ז דאף למאן דס"ל דמלוה על המשכון ש"ח היינו בשעת הלואתו אבל שלא בשעת הלואתו הוה ש"ש משום דר' יצחק ע"ש וגם אין חילוק בין הלוה בשטר כמ"ש שם ריש ס"ק י"ח וכאן מבואר בהדיא שיטת הגאונים דשלא בשעת הלואתו הוה ש"ש משום דקנה מדר' יצחק ואלו ידע הש"ך מזה הי' שמח מאד שזכה לכוין לדעת הגאונים.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ו (י״ג)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.