שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ו (י״ב)

והנה מ"ש למעלה לישב קושית השבות יעקב בסי' קנ"ב על שו"ת פרח מטה אהרן דל"ש משכון שלא בשעת הלואה הנה כעת אני מוסיף דאף אם נימא דשייך משכון שלא בשעת הלואה מ"מ אם הבע"ח תופס לאחר מיתת הלוה ודאי אינו בתורת משכון רק בתורת שעבוד כי היורשים אינם חייבים לו רק הנכסים משועבדים לו ול"ש תורת משכון בזה וכמ"ש בא"מ סי' צ"ו באורך ע"ש וא"כ ממילא אינו חייב באונסין או בשמירה דל"ש משכון בזה ודו"ק. ובמ"ש למעלה בענין משכנו שלא בשעת הלואה המלוה בעצמו לא בתורת גוביינא דב"ד שהאריך המל"מל והקצה"ח סי' ע"ב עיין תוס' ב"ב קע"ה ע"ב ד"ה ד"ת במ"ש לדחות דברי רשב"ם דשלא בשעת הלואתו ודאי קונה משכון הנה לפמ"ש המל"מ וגם מ"ש הר"י בן מגא"ש הנ"ל יש לישב דמיירי שמשכנו מעצמו ולא עפ"י ב"ד ודו"ק. ודבר תימה מצאתי בש"ך שתמה על המרדכי פ"ק דקדושין שכתב בשם התוס' דגם משכנו בשעת הלואתו קונה לקדש בו האשה ותמה הש"ך דהתוס' לא כתבו כן ודבריו תמוהים דבתוס' פ"ק דקידושין דף ח' ד"ה משכון כתבו בהדיא כן שוב מצאתי בפ"י שהרגיש בזה ובאמת שגם הר"י הלוי מגאש שהביאו הנמוק"י פ"ק דב"מ לענין הילך מבואר בהדיא דס"ל דב"ח קונה מפנון לקדש האשה אף בשעת הלואה ע"ש.