שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ו (י״א)

ובזה נראה לפע"ד דצדקו דברי הש"ך סי' ע"ב ס"ק ט' הנ"ל דבמשכנו בזרוע לכ"ע חייב באונסין ע"ש ולפמ"ש הדברים ברורים דכיון דהוה כלוקח בהמה לשלשים יום וכאן הו"ל גזלן לכ"ע דהא משכנו בזרוע שוב עכ"פ לכ"ע חייב באונסין בזה וז"ב ודו"ק ובזה נראה לפע"ד לישב ראיית הרמב"ן מהך דאמרו כגון שתפסו ניזק לגבות ממנו ונעשה עליו ש"ש ולמה לא יתחייב באונסין ולפמ"ש א"ש דשם לא נעשה גזלן למפרע דהא שם תם אינו משתלם אלא מגופו ולא תפסו ע"מ שיחזיר לו וא"כ לא נעשה רק ש"ש דלא נעשה גזלן למפרע ודו"ק ובזה מיושב השגת הראב"ד במ"ש הרמב"ם דאם חטף בזרוע ונשרף המשכון דלוקה ומחשב דמי המשכון ותובע השאר והשיג הראב"ד דכאן אינו לוקה דהא חייב באונסין ואינו לוקה ומשלם ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דנתחייב באונסין דכל דבטל התנאי נעשה גזלן למפרע וצ"ל דאף דנתבטל התנאי באונס ואונס רחמנא פטרה מ"מ אונסא כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד וכמ"ש הש"ך סי' ס"א ולפ"ז חיוב הממון בא לו למפרע בשעת שחטפו למשכון והמלקות אינו בא רק כשלא החזירו והיינו בעת שנשרף וא"כ לא בא כאחד וא"ל כיון דאם לא הי' נשרף הי' יכול לומר לו הרי שלך לפניך וע"כ עיקר החיוב בא בעת השריפה וכמ"ש התוס' בגיטין דף נ"ג דזה שייך אם הי' שוה המשכון יותר דאז הי' החיוב בא בעת השריפה אבל בזה דכתב רבינו דמחשב דמי המשכון ותובע השאר בדין דהמשכון לא שוה כ"כ וא"כ כל שנאבד נעשה גזלן למפרע ואינו מגיע לו נגד המשכון דהו"ל כקבלו בחובו וא"כ אבדה ונשרפה לו וא"כ כבר קדם הממון להמלקות ודו"ק היטב ועמ"א סי' ש"ו ס"ק י"ז מה שהקשה על הב"י ולפע"ד יש לישב בפשיטות קושית הב"י דבאמת מה שאמרו דאם אין לו מניח טליתו צ"ב והא משכון קונה אף בשעת הלואתו וא"כ היאך יקנה לו המשכון בשבת דבשלמא זה שלוקח עושה מצוה שצריך לפסח אבל המוכר איך יקנה המשכון אך באמת אינו נוטלו לשם משכון רק שתופסו לסמוך דעתו עליו וכמ"ש הריטב"א הובא במ"א שם ס"ק ט"ו ולפ"ז שם לתת לו משכון וצריך שיקנה דאל"כ לא יפטר משבועתו לפרוע לו ובפרט שלא בשעת הלואתו דקונה משכון בודאי אסור לזה שיקנה ומה מועיל שזה עושה מצוה לקיים שבועתו סוף סוף היאך אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברו ולכך הוצרך רשוי שיתן לו לפרעון וא"כ א"צ הלה שיקנה רק שנפרע מידי דהוה אם הי' נותן לו מעות ודו"ק היטב.