שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ג (ד׳)

ובזה מיושב היטב מה שהקשו התוס' שני קושיות ולא תירצו אלא חדא וגם דברי התוס' בזבחים הנ"ל לאביי היאך שייך עשה דוחה ל"ת ולפמ"ש א"ש דכל דשייך הפסד קדשים שוב הותרה לגמרי ודו"ק. עוד יש לי לומר דבר חדש דמה דאמרו ואל תתמה שהרי יבא עשה וידחה ל"ת היינו עפמ"ש השעה"מ בפ"א מק"פ לתמוה על הריטב"א שכתב דהא דאמרו שינה עליו הכתוב לעכב בקדשים הוא דוקא במקום דליכא לאו אבל כל דאיכא לאו ל"צ לעכב והוא תמה עליו ממנחות דף נ"ד דאמרו בהדיא דבעי קרא לעכב ע"ש ולפ"ז שפיר אמרו דאי לא כתיב בפסח שני הו"א דעשה דוחה ל"ת ואף דאפשר לקיים שניהם מ"מ כיון דבעינן שינה עליו הכתוב ואי לא אע"ג דעבר בלאו אבל אינו מעכב א"כ פשיטא דעכ"פ הל"ת לא אלים כ"כ כל שלא שינה עליו וא"כ שוב ה"א דעשה דוחה דאכילת בשר מעכב אם ראוי לאכילה ועיין פסחים ע"ח דהכתוב שינה עליו לעכב ולכך אצטריך קרא דפסח שני שיהי' שינה עליו לעכב ולפ"ז צ"ב מה שהקשו התוס' בדף צ"ו דלא לכתוב רק פסח שני ואיך נדע לעכב ובאמת לר"נ דס"ל דאכילה לא מעכבא ולא בעי רק גברא דחזי לאכילה כמבואר בדף ע"ח א"כ יקשה היאך ס"ד דעשה דוחה ל"ת הא אכילה לא מעכבא וא"כ מה"ת שיעבור על לאו דלא תשברו ואכילה לא מעכבא ולכאורה רציתי לומר כיון דעכ"פ ראוי לבילה בעינן א"כ אם נימא דעצם לא תשברו בו שוב לא יהי' ראוי לאכילה כלל מצד דא"א לשבור ואף דאינו רק אריה דאסורא רביע עלה מ"מ כל דאסור לשבור א"כ שוב כל דאינו שובר א"א לאכלו בעצמותו ומעכב ולפ"ז י"ל דזה דאמר דה"א דשובר ואוכל משום דעשה דוחה לל"ת וא"כ עכ"פ ראוי לאכילה הוא ושוב אין אכילה מעכב ומיושב היטב קושית התוס' דניהו דבעינן בעדנא ואפשר לקיים שניהם אם נימא דלא ידחה שוב לא יהי' ראוי לאכילה וזה מעכב הפסח ודו"ק.