שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ג (ג׳)

ובזה מיושב היטב דברי התוס' דף צ"ו ד"ה אבל שהקשו אמאי אצטריך ועבדת הא כיון דכתיב בפסח שני ועצם לא ישברו כ"ש בראשון והקשה המהרש"א דמאי קושיא דאי לא כתיב רק בפסח שני הו"א דעשה ידחה ל"ת רק בשביל דכתיב בפ"ר ובשני אמרו דאינו דוחה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהכי קושית התוס' דבאמת ל"ש דעשה דוחה ל"ת דאינו בעידנא וגם אפשר לקיים שניהם רק דה"א דאינו רק רשות ושלילה וכמ"ש וזה בפ"ר דהי' עוד במצרים טרם שידענו הל"מ דאזלינן בתר רובא אבל בפסח שני דכבר הי' הל"מ וא"כ לענין חיוב שבירה לא שייך דאזלינן בתר רובא ושוב ע"כ הוא ל"ת וא"ל דאצטריך דה"א דקרא אתי לשלילה דה"א דצריך שבירה משום דידחה עשה ל"ת דז"א דבאמת לא הוה בעידנא ואפשר לקיים שניהם וגם הקרא סתמא כתיב גם בעצם שאין בו מוח ושם ע"כ לאיסור קאתי דא"ל דהקרא אתי רק לעצם שיש בו מוח דא"צ לשבור ובעצם שאין בו מוח לא מיירי דא"כ יהיה הפוך המושכל דבעצם שאין בו מוח אין איסור כלל ובעצם שיש בו מוח אמרה התורה דהיא רשות דזה א"א רק להיפך שייך לומר ודו"ק ובמ"ש מיושב מהך דרבא בזבחים שם ואף דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש מעצם לא תשברו בו והיינו משום דהוא לשיטתי' דס"ל דהוה הפסד קדשים וא"א בגומרתא וא"כ שוב י"ל דעשה דוחה ל"ת דא"א לקיים שניהם אבל לאביי ל"ק וכמ"ש ודו"ק עוד יש לי לומר בכוונת הש"ס דמה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל בעצם שיש בו מוח לא והיינו עפמ"ש הקדמונים במ"ש רש"י בברכות כ' דלכך לא ילפינן ממת מצוה דהותרה במת מצוה והקשו התוס' הא בכל עשה דוחה ל"ת לא אמרינן דהותרה וכתבו דשם כל דנימא דבמת מצוה דחי טומאה א"כ שוב לא משכחת הל"ת של טומאה במת מצוה ושאני כל ל"ת דאף דהעשה דוחה אבל משכחת להל"ת בלי העשה משא"כ בזה וא"כ גם כאן אם נימא דעצם לא תשברו בו לא קאי על מוח דבזה העשה דיאכלו דחי שוב ל"ש ל"ת בעצם שיש בו מוח וא"כ הותרה לגמרי ול"צ בעידנא ומיושב קושית התוס' אברא די"ל דלפי מה דאמרו ביומא דף וא"ו לל"ק דכל דאיכא טמאים וטהורים בהאי בית אב דכ"ע לא פליגי דטהורים עבדי והיינו אף לר"נ דטומאה הותרה מ"מ כל שאפשר ע"י טהורים מהיות טוב אל תקרי רע א"כ י"ל דכל דאפשר לקיים שניהם עושין ואין דוחים אף דהותרה וא"כ כל שהקרא דעצם לא תשברו בו אתי אף ביש בו מוח דאף דהותרה הא אפשר לקיים שניהם וא"כ כיון שהקרא מיירי גם ביש בו מוח שוב ל"ש לומר דהותרה ושפיר הקשו התוס' דלא הוה בעידנא כיון דאפשר לקיים ע"י גומרתא וע"ז תירצו התוס' דלרבא דשייך הפסד קדשים וא"כ שוב שייך דהותרה דניהו דמהיות טוב אל תקרי רע היינו כשאפשר אבל כאן שייך הפסד קדשים ובזה מיושב מה שהקשה הב"ח בהגהותיו על הש"ס דרבא לא אמר רק דחייש דלמא אכיל נורא אבל אינו ודאי ולפמ"ש א"ש דכל דיש חשש שמא יפסיד קדשים שוב יש לומר דהותרה ממש והקרא לא מיירי כלל בעצם שיש בו מוח.