שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קע״ג (ב׳)

והנה התוס' הקשו בפסחים פ"ה ד"ה כשהוא דהא אפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא וכתבו דלרבא דאסור משום הפסד קדשים א"ש וביאור הדברים דלאביי דאינו רק משום פקע ואינו רק גזירה דרבנן א"כ מ"מ מה"ת אפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא וע"ז הקשה הרב הנ"ל דהרי התוס' בזבחים דף צ"ז ד"ה ואחד כתבו ג"כ דלרבא א"ש ואפילו לאביי דאמר משום פקע לאו משום דלא ס"ל דאפשר לגומרתא בלא שריפת מוח אלא קסבר דמשום הפסד קדשים מועט כזה לא חשו ולכאורה משמע דבעי לתרוצי גם לאביי והיא תימה גדולה דכל שאין חשש משום הפסד קדשים שוב אפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא והשבתי דבאמת אין כוונת התוס' לישב אליבא דאביי רק אליבא דרבא לבד אבל הוצרכו התוס' לבאר דלא תקשי מהא דאמרו דא"א בלי הפסד קדשים דא"כ למה הוצרך אביי לתרץ משום פקע ת"ל משום הפסד קדשים דהוא בודאי ודוחק לומר דיחלקו רבא ואביי במציאות אם אפשר בלי שריפת קדשים או לא וע"כ כתב דבאמת גם אביי מודה דא"א בלי שריפת מוח רק דהוה הפסד מועט ולא חשו לזה דעכ"פ נציל הרוב ולכך הוצרך לחוש משום פקע אבל לעולם דא"א בלי שריפת קצת קדשים ומה שרצה מעלתו לחדש וגם אני אמרתי תיכף בהשקפה ראשונה דאם נימא דאתי עשה ודחי ל"ת לא אזיל לאיבוד אבל אם נימא דאפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא שוב בודאי אזיל לאיבוד ולכך לא חש אביי להפסד קדשים וא"כ עכ"פ ל"ש לומר דיקיים שניהם ע"י גומרתא דהא אזיל לאיבוד דז"א דאם נימא דהעשה דוחה ל"ת דלא תשברו שוב שייך הפסד קדשים דהא לא אזיל לאיבוד דהא אם אינו אפשר בשריפת גומרתא שוב העשה דוחה ל"ת ובאמת שדבר חכמה אמר אבל אי אפשר להעמיסו בדברי התוס' גם יקשה על רבא גופא ומחוורתא כמ"ש אך בגוף קושית מעלתו כבר כתבתי כמה דברים וכעת נראה דבאמת צ"ב היאך מותר לטמאות בידים והיינו משום הפסד חולין הא נהנה מהתרומה ותרומה אסור בהנאה אך הדבר נכון דתרומה אינו אסור רק הנאה של כילוי וכאן בלא"ה תיזל לאיבוד והוא נהנה מה שלא יאסרו החולין זה לא מקרי הנאת כילוי ושרי ולפ"ז זהו בתרומה אבל כאן הא קדשים אסורים בהנאה ואף קדשים קלים מועלים בהם מן התורה ורק דהתורה התירה לאכילה ומשלחן גבוה קא זכו וגם הבעלים בשלהם וכמ"ש המלמ"ל הי"א ממעה"ק ובתשובה בארתי זאת באורך ולפע"ד אותו המוח שבפנים העצם שאסור לשברו ואינו בר אכילה שוב נשאר בקדושתו ואסור להנות המנו וא"כ היאך יפסיד קדשים כדי להציל המותר דהרי הוא נהנה עי"ז ואסור להנות מקדשים פסולים ומה בכך דלבא"ה יהי' נותר אבל מ"מ אסור בהנאה וז"ב הן אמת דבלא"ה צ"ב מה שייך הפסד קדשים הא הו"ל דבר שאינו מתכוין דהוא אינו מתכוין רק לשרוף עצם ואף דהוה פ"ר דלא אפשר בלתי זה מ"מ גם פ"ר דלא ניחא ליה שרי וצ"ל כמ"ש הרא"ש דגם פ"ר דלא ניחא לי' מותר בשאר איסורים ועיין מ"א סי' ש"ך ס"ק כ' ולפ"ז הא נודע דברי הר"ן דלענין הנאה פ"ר דלא ניחא לי' שרי וא"כ לענין הנאה שוב מותר פ"ר דלא ניחא לי' ושוב ל"ש הפסד קדשים ובזה נראה דלכך לא חש אביי להפסד קדשים דהוה פ"ר דלא ניחא לי' וי"ל דרבא דחש להפסד קדשים הוא דעכ"פ אסור למנות על המוח דלמא יכניס עצמו באיסור והרי כיון דא"א בלא גומרתא והוה כמו ניחא ליה דהא צריך להמוח שבפנים ובזה י"ל דגם לאביי לא שייך לומר דמקרי אפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא דכל ההיתר הוא דהוה פ"ר דלא ניחא לי' והוא אינו מתכוין שישרוף רק להציל המותר של המוח אבל כל דיכול העשה לדחות לא מקרי אפשר לקיים שניהם ודו"ק היטב. ולכאורה יש לתלות הדבר בהך דנחלקו אביי ורבא בדף כ"ה אי אפשר ולא קמכוין דאביי ס"ל דמותר בשביל דאי אפשר ולא קמכוין ורבא ס"ל דאסור ולפ"ז בגומרתא דא"א ולא קמכוין לכך שרי אביי ורבא אוסר ובזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דאם נימא דכל דאפשר ע"י גומרתא לא דחי א"כ שוב הוה אפשר ולא קמכוין דאסור וא"כ שוב שייך לחוש על הפסד קדשים המועט ג"כ ודו"ק. ובגוף דברי הש"ס דאמרו בדף פ"ה ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח וכו' או אינו אלא בבשר שבתוך העצם ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל בעצם שיש בו מוח שובר ואוכל ואל תתמה שהרי יבא עשה וידחה ל"ת כשהוא אומר ועצם לא תשברו בו בפסח שני שאין ת"ל שהרי כבר נאמר ככל חוקת הפסח יעשה הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח וכו' והקשו בתוס' על הא דיליף מקרא דהכא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ולמה לי קרא דהא לא הוה בעידנא ועוד דאפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא וכתבו דלרבא משום הפסד קדשים אסור א"ש ולפע"ד נראה דהנה השעה"מ פ"י מק"פ ה"א הקשה בשם הגאון מוהר"א ברודא ז"ל דמנ"ל דועצם לא תשברו בו לאזהרה אתי דלמא אתי להורות דא"צ לשבור דה"א דצריך לשבור כדאמרו בחולין י"א דשמא ניקב קרום של מוח קמ"ל והנה הצ"ק בזבחים כתב דא"צ קרא דמה"ת דצריך לשבור דהא אפשר ע"י גומרתא אבל ז"א דהא להס"ד שם דיליף מפסח דאזלינן בתר רובא לא הוה ידעינן דיכול לשרוף ע"י גומרתא וכ"כ השעה"מ שם אלא שהוסיף דלפי המסקנא בלא"ה ל"ק דהא יליף מקרא אחרינא דאזלינן בתר רובא ואני אומר דגם לפי המסקנא קשה דהא פירש"י לפי המסקנא דהל"מ הוא דאזלינן בתר רובא וא"כ עצם לא תשברו בו דפסח ראשון דהיה קודם שנאמרה בסיני הלכה ודאי ה"א דצריך לשבור דלא אזלינן בתר רובא וכעין דאמרו בזבחים דף ס"ו גבי ולא יכסנו ולא יבדיל ע"ש ובתוס' ואני הקשיתי עוד די"ל דעצם לא תשברו בו א"צ לשבור קאמר דה"א דצריך לשבור בעצם שיש בו מוח והיינו משום דעשה דוחה ל"ת אמנם י"ל דז"א דהרי הקרא סתמא כתיב ועצם לא תשברו בו והיינו אף בעצם שאין בו מוח ושם לא הוה עשה דדחי ומה"ת דיצטרך לשבור ולפ"ז י"ל דהכי קאמר הש"ס דה"א דעצם לא תשברו בו היינו בעצם שאין בו מוח והיינו דא"צ לשבור משום דה"א דצריך לשבור שאז לא הי' עוד הל"מ וממילא בעצם שיש בו מוח צריך לשבור דעשה דחי ל"ת וא"ל דסתמא כתיב הא גם בעצם שאין בו מוח הו"א דצריך לשבור וא"כ אף דקרא סתמא כתיב אף ביש בו מוח בזה העשה דחי הל"ת דא"ל דלא הוה בעידנא וגם אפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא דז"א דבאמת י"ל דאינו רק שלילה וא"כ א"צ קאמר וממילא אם רוצה שוב מותר ובודאי דעשה דוחה הל"ת וא"ל דא"כ למה לי כלל דעשה דוחה ל"ת דהא אינו ל"ת כלל רק רשות ואי בעי שובר דז"א דבאמת כל דאפשר ע"י גומרתא שוב לא הוה ס"ד דצריך לשבור דהא אפשר למבדק ע"י גומרתא וא"כ שוב הוה ל"ת גמור אבל בעשה דוחה ל"ת דאם נימא דאינו דוחה משום דלא הוה בעידנא וגם אפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא א"כ שוב לא יהי' ל"ת דע"כ צ"ל כתירוצם של התוס' דמשום הפסד קדשים אסור ושוב א"א ע"י גומרתא וא"כ י"ל דאינו רק שלילה וא"כ ממנ"פ מותר בעצם שיש בו מוח דאם נימא דל"ש הפסד קדשים וכאביי שוב העשה דוחה ל"ת ואם נימא דאפשר ע"י גומרתא לא אמרינן משום הפסד קדשים שוב י"ל דליכא איסור רק שלילה ודו"ק. ובזה מיושב מה דנדחקו כל המפרשים דהתוס' מקשים שני קושיות ולא תירצו רק אחת אבל מבעידנא לא תירצו ולפמ"ש א"ש דאם לא אפשר ע"י גומרתא שוב מותר לגמרי ול"צ כלל דעשה ידחה הל"ת די"ל דאינו רק רשות ובזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דלפמ"ש התוס' דלאביי ג"כ ס"ל דלא אפשר בגומרתא רק דלא חש להפסד קדשים מועט שוב יקשה דמה"ת ידחה עשה הל"ת דאפשר לקיים ע"י גומרתא ולפמ"ש א"ש דבאמת הכי קאי דברי הש"ס די"ל דבאמת אינו רק שלילה דה"א דצריך לשבור דא"ל דמה"ת שישבור והא אפשר בגומרתא דז"א דבאמת יש הפסד קדשים והו"א דיהי' צריך לשבור והתורה חסה על הפסד קדשים מועט ג"כ וא"כ אינו רק שלילה ושוב בעצם שיש בו מוח עשה דחי ל"ת וא"ל דא"כ לא הוה עשה כלל דז"א דלאביי דלא חשה התורה להפסד מועט א"כ אפשר ע"י גומרתא ושוב אסור לשבור וא"כ אינו רק שלילה ויש להמתיק הדבר יותר דבאמת יש לישב קושית הגאון מורא"ב ז"ל דא"א לומר דהוא שלילה דהא הקרא סתמא כתיב ומיירי גם בעצם שיש בו מוח ואי ס"ד דאינו רק רשות הא בעצם שיש בו מוח פשיטא דמחויב ואיך אפשר דהתורה אמרה שלא תשברו בו ואף דהוא רק רשות הא מסתבר דיהי' מחויב לשבור כדי לקיים המצוה וע"ז אמרו בש"ס דעצם לא תשברו בו הוא רק בעצם שאין בו מוח ולא בעצם שיש בו מוח והיינו דבאמת אינו רק רשות וא"ל דקרא סתמא כתיב דז"א דע"כ בעצם שאין בו מוח הוא דבעצם שיש בו מוח הא באמת שייך העשה דוחה ל"ת וכיון דעכ"פ הי' מקום לומר דעשה דוחה ל"ת שוב י"ל דעכ"פ התורה לא איירי בזה וז"ש ואל תתמה שהרי יבא עשה ולדחי ל"ת ניהו דתאמר דלא הוה בעידנא או דאפשר לקיים שניהם מה"ת לומר דהקרא סתמא כתיב והא באמת י"ל דהקרא לא אסר כלל ושוב לא הוה רק רשות וז"ב ודו"ק היטב.