שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קס״ט

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

שנת תר"ג נסתפקתי בעמדי להתפלל תפלה בלחש ושכחתי יעלה ויבא ונזכרתי אחר שאמרתי שים שלום בעוד לא אמרתי יהיו לרצון אשר מנהגי לומר קודם אלקי נצור כפי המנהג המוזכר בסי' קכ"ב ובתוך כך הגיע הש"ץ לקדושה ונסתפקתי אם לומר יהיו לרצון ואוכל לומר קדושה עם הציבור או לא אומר ואסמוך על הש"ץ ואשמע מאתו מלה במלה כדבר האמור בסי' ק"ד וגמרתי בלבי לשתוק ולכוין לש"ץ וטעמי ונימוקי הי' דאם אומר יהיו לרצון ואומר קדושה א"כ אהי' מוכרח להתפלל שנית תפלה דאף דמבואר בסי' תכ"ב דכ"ז שלא עקר רגליו כל שדרך לומר תחנונים אינו חוזר וכאן לא אמרתי אלקי נצור דז"א דהא המ"א כתב בסי' תכ"ב ס"ק ב' דכל שהסיח דעתו מהתפלה הוה כעקר רגליו וא"כ כאן אין לך הסח הדעת יותר מזה שהרי ע"כ כשאומר יהיו לרצון ואענה קדושה ע"כ שגמרתי התפלה וא"כ צריך אני לחזור ולהתפלל וא"כ טוב יותר שלא אומר ואסמוך על ש"ץ ואז אחזור לרצה כן הי' טעמי אמנם לפע"ד יש לפקפק עדיין דכל הטעם שמועיל מה ששומע מש"ץ הוא משום דכל הראוי לבילה כמ"ש הר"ן בסוכה פ"ג גבי שומע כעונה וכאן כיון שאינו ראוי לומר דא"כ נצטרך לחזור ולהתפלל א"כ לא מקרי ראוי לבילה אך באמת אחר העיון זה אינו דשפיר מקרי ראוי לבילה דעכ"פ ראוי לבילה מקרי דראוי לענות ומ"ל בזה שיהי' צריך להתפלל שנית בשביל זה אינו מקרי אינו ראוי לבילה ותדע דבכ"מ אינו ראוי לענות דמפסק בתפלה וע"כ על גוף הראוי לענות משגיחין ולא אכפת לן באינו ראוי ע"פ הדין וה"ה בזה כנ"ל להלכה. שוב ראיתי בר"ן פ"ג דסוכה שכתב בהדיא דאף בכה"ג שאינו רשאי להפסיק באמצע התפלה מ"מ שומע כעונה והביא באמת דברי הקדמונים שרצו לומר דבכה"ג ל"מ ראוי לבילה אבל הוא ז"ל לא הסכים עמהם וכן קי"ל ומטעם זה נראה דאע"ג דאם נימא דיצטרך לחזור ולהתפלל א"כ שוב הוה כמי שלא התפלל עדיין והוא עומד קודם שהתפלל דאסור להפסיק ולפמ"ש אף בכה"ג אמרינן שומע כעונה מיהו בלא"ה פשיטא דכל שחסר יעלה ויבא וכדומה פשיטא דלא מקרי בשביל זה לא התפלל כלל רק שחסר אחת מהפרטים אבל מ"מ מותר לענות ולהפסיק אף דצריך לחזור להתפלל משום דבאמת כבר התפלל אלא שלא הזכיר מעין המאורע ומפני שצריך להזכיר בתוך התפלה לכך מתפלל כל השמ"ע שנית אבל לא דהוה כאלו לא התפלל כלל שיהי' אסור להפסיק כנלפע"ד.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.