שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קס״ז (ז׳)

והנה הר"ן האריך שם בסוגיא דטיפת חלב שנפל על החתיכה דאוסר החתיכה כולה והקשה דהרי חם בחם בלי רוטב אינו אוסר יותר מכדי קליפה לכאורה לק"מ דאם נימא דבב"ח מקרי איסור מחמת עצמו וא"כ הרי התוס' הקשו בדף צ"ז דיאסר כדי קליפה זו כדי קליפה אחרת וכתבו דכיון שא"י להתפשט יותר מכדי קליפה שוב א"י לאסור יותר מהאיסור עצמו ולפ"ז זה דוקא בשאר איסורים אבל בב"ח דמקרי איסור מחמת עצמו שוב יוכל לאסור כל החתיכה דאותה כדי קליפה הוה איסור מחמת עצמו אך ז"א דא"כ לא משכחת לה בב"ח שיאסר כדי קליפה דתמיד שייך לומר דמקרי איסור מחמת עצמו וע"כ צ"ל דז"א דניהו דחתיכה שקיבל טעם נעשה איסור מחמת עצמו והיינו שניהם ביחד וא"כ כיון שא"י להתפשט טעם בבשר יותר מכדי קליפה ואיך יאסר אח"כ הא שם הוא היתר גמור דלא נבלע חלב שם וז"ב מאד וע"ש בר"ן מה שהאריך אח"כ בעצמו בענין זה ומשם תראה דדוקא כל שנתפשט הטעם בכלו שייך לומר דמקרי איסור מחמת עצמו בב"ח ואוסר כל החתיכות לא אם אינו נבלע רק כדי קליפה וז"ב ופשוט ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל שוב מצאתי במשמרת הבית בית שלש שער שלישי גבי דגים ועופות שמלחן זה עם זה שכתב בהדיא בהשגותיו על הרא"ה דאף בב"ח כל שהוא בלא רוטב אינו אוסר חם בחם והביא ראי' מהך דחולין ק"ח גבי לא ניער ולא כיסה כמ"ש הש"ך ראיה זו והש"ך לא הביא דברי המשמרת הנ"ל וצ"ע. ואגב אזכור מה שאמרתי לישב קושית התוס' בחולין קי"ב ד"ה ורוטבן שהקשו למה לי קרא ת"ל דטכ"ע דאורייתא ממשרת ולפע"ד נראה דלפי מה שנראה מהסוגיא כאן ברוטב רכה הוה מין בשא"מ עם בשר וא"כ אם נאסר משום טכ"ע לא עדיף הטעם מהעיקר דהי' בטל ברוב במב"מ משא"כ אם הרוטב נאסר מקרא דהטמאים הוה מבשא"מ וצריך ששים וזה חידש רבא ובפרט דרבא לשטתו דס"ל דבשמא תלוי וא"כ הוה רוטב ודאי מבשא"מ כמ"ש הרשב"א בחידושיו בחולין דף צ"ח ובזה יש ליישב קושית הרשב"א דף קי"ב ולהאריך בסוגיא ואכ"מ נחזור לענינינו בגוף הדבר שכתב מעלתו בשם הפוסקים דהגעלה ל"מ להוציא משהו איני מכיר מי הם ולפע"ד מוכח להיפך שהרי כ"ח דא"י מידי דופי' אינו רק משהו כמ"ש הצאן קדשים דף צ"ח בזבחים דלכן צריך שבירה בחטאת דוקא דהוא במשהו וא"כ הא דמועיל הגעלה אם הוא כלי מתכות בחטאת א"כ דמוציא אף משהו ודו"ק.