שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קס״ז (ה׳)

והנה לכאורה קשה טובא בהא דפריך ונימא סליק ומאי קושיא דהא התוס' הקשו בדף ק' בשם ר"א מ"ש מציר דלא אמרינן סליק וכתבו דשאני כאן דאינו מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו ואי אפשר להבדילו ובכל מקום שישנו היתר הוא ולפיכך שייך לומר סליק אבל התם דמינו מטמא מחמת מגע מים טמאים אין שייך לומר סלוק וביאור הדברים דכל שאינו נאסר מצד עצמו רק שנתן בו טעם של איסור כל שמבטל להטעם בשא"מ שוב מאי אכפת לן במינו הא נסחט האיסור ממנו משא"כ התם דהציר מצד עצמו אוסר ומעתה לפ"ז בב"ח דל"ש לומר שקיבל טעם מהחלב דכל אחד בפ"ע שרי וא"כ איך שייך לומר סליק והיא קושיא נפלאה ולא ראיתי בהחפזי למי שיתעורר בזה וצ"ל דלא מדברי רבא בחולין פריך הש"ס רק ממנחות כ"ב דגם שם הוה היתר כל אחד בפ"ע רק דכשנתערבו המנחות אמרינן סליק והו"ל איסור מצד עצמו לא משום בליעות ובזה מיושב היטב קושית התוס' דהקשו למה מקשה על רב מדרבא ולא פריך דרב אדרב דרב גופא ס"ל בדף ק' סליק כדמוקי רבא אליבא דרב ולפמ"ש א"ש דמזה אין ראיה לבב"ח ולכך לא פריך רק מדרב לרבא דמוקי הך דמנחות אך לפמ"ש דבהס"ד לא ס"ל אפשר לסוחטו אסור וא"כ שוב לא מקרי איסור מחמת עצמו ושפיר שייך לומר סליק גם בב"ח ושפיר י"ל דקושית הש"ס מדרבא בחולין דף ק' וכפירש"י ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד וחריף.