שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קס״ז (ד׳)

והנה לכאורה ק"ל בהא דפריך הש"ס מכדי רב כמאן אמר לשמעתיה כר"י לימא פליגא אדרבא דאמר כל מין ומינו וד"א סלק את מינו כמי שאינו ומאי קושיא לפמ"ש הרשב"א בחידושיו לפרש דרב לא קאי אמשנתנו רק דרב קאמר למלתי' באנפי נפשה דמכיון שנתן טעם בחתיכה חענ"נ וא"כ יקשת מ"פ דלמא רב לא מיירי שיש כאן רוטב רק שיש כאן חתיכות חמות הרבה בלי רוטב ונפל טפה אחת על החתיכה והחתיכה נאסרת ואוסרת כל החתיכות כלן מפני שהן מינה לפי מה דמבואר בש"ע סי' ק"ה דבב"ח אוסר בלא רוטב דהוה איסור מחמת עצמו הן אמת דלפ"ז קשה טובא בהא דפריך הש"ס בדף ק' מאי אריא כי נתן טעם אפילו כי לא נתן טעם נמי ומאי קושיא ודלמא לא מיירי כלל ברוטב רק בסתם חתיכות חמות ואוסרת זה את זה בנגיעה ולפ"ז הרי נבלה דאסורה מחמת עצמה שפיר יכול לאסור אף בלא רוטב וא"כ לכך בעינן שיתן טעם בחתיכה דאל"כ לא נעשה נבלה ואין האיסור רק מחמת שיש בה בליעה מנבילה ובכה"ג אינו אוסר חבירו בלי רוטב כמבואר בסי' ק"ה ס"ז והיא לכאורה קושיא נפלאה אך ז"א דקושית הש"ס הוא דלהס"ד דמיירי שהחתיכה נבלה בעצמה הוא שם א"כ שפיר יקשה דלמה לי שתקבל טעם ממנה ותהי' נבלה ואוסרה החתיכות אחרות הא החתיכה הנבלה בעצמה תוכל לאסור את כלן דהיא ודאי אסורה מחמת עצמה וע"ז משני אביי בשקדם וסלקו וא"כ לכך בעינן שתקבל חתיכה טעם אך לפ"ז יקשה על רבא דלדידי' דמשני בשלא קדם וסלקו א"כ למה הוצרך לחדש בשיש רוטב וסלק את מינו ולמה לי' זאת ולא משני בפשיטות כשקדם וסלקו ולא מיירי ברוטב כלל וצ"ל דרבא ס"ל בפשיטות דאמרינן סלק את מינו כמי שאינו ורוצה לפרש בדרב דבר זה דס"ל סלק אבל עכ"פ כאן קשה דמאי קושיא על רב דלימא סליק דלמא מיירי בלי רוטב ואפ"ה אוסר דבב"ח מחשב לגוף איסור והיא קושיא נפלאה והנראה בזה דבאמת הש"ך ס"ק טו"ב שם כרכר הרבה דכיון שאין הבשר מצד עצמו אוסר למה יאסור מחמת הבליעת חלב והא איסור בליעה אינו יוצא בלי רוטב וכתב דלפי המסקנא דקי"ל אפשר לסוחטו אסור וחענ"נ והוה גופו של איסור וא"כ שוב אוסר חברתה בלי רוטב ע"ש ולפ"ז להס"ד דלא ידענו דס"ל לרבא אפשר לסוחטו אסור והש"ס מפלפל בזה אח"כ אי ס"ל אפשר לסוחטו אסור ומכ"ש חענ"נ וא"כ שפיר מקשה לרב דלימא סליק דע"כ ברוטב מיירי דאל"כ ל"ש איסור מחמת עצמו ואינו אוסר כלל ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דלמה לא פריך מדר"י אדר"י דר"י בעצמו אמר טפת חלב שנפלה על החתיכה כיון שנ"ט בחתיכה חתיכה עצמה נעשה נבלה ואוסרת כל החתיכות כלן מפני שהן מינה ולמה לא אמרינן סליק ולפמ"ש א"ש דלקמן דמוקי דפליגי באפשר לסוחטו א"כ שפיר בעי ר"י שתתן טעם בחתיכה ובאמת ר"י לעצמו ס"ל דאוסר כל החתיכות בלי רוטב משום דכל שנעשה נבלה הו"ל איסור מחמת עצמו אבל לרבנן דס"ל דאפשר לסוחטו מותר שוב בעי שתתן טעם ברוטב דאל"כ אינו יוכל לאסור בלי רוטב ובעי נתינת טעם משא"כ להס"ד דאפשר לסוחטו מותר שפיר פריך ודו"ק היטב.