שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קס״ג

מה שהגיעני תשובה בשנתרט"ז ט"ז למב"י מנד"ז הרב החריף מוה' אברהם ראטינבערג ני' במ"ש הגאונים דל"מ מחילה בריבית והרמב"ם חולק עליהם ואמר הוא דיש ראיה להגאונים מהא דאמרו בב"מ דף ס"ה ע"א האי מאן דמסיק זוזא דריבתא מחברי' וקא אזיל ד' גריווא בזוזא בשוקא ויהיב ליה איהו חמשה דאמרני' חמשה מפקינן מיניה דמעיקרא בתורת ריבתא אתאי לידיה וע"ז הקשה דהא כיון דאחר אלו הי' מוכר ה' גריווא בזוזא והשער ד' אמרינן דאזולי אוזיל גביה וה"ה כאן נימא דמחל לו ואוזיל ליה וע"כ דלא מהני מחילה והיינו דמדקדק כיון דמעיקרא הוה אתי לי' בתורת ריבתא והיינו כמ"ש השטמ"ק דהלוה אין לו על המלוה שום חיוב על הריבית רק שהמלוה נתחייב להחזיר אבל ל"ש שעבוד ולכך ל"מ מחילה ובזה רצה לומר דלכך ל"ש שעבודא דר"נ דהא להלוה גופיה אין לו שיעבוד וגם הספק של הרשב"א הובא בב"י סי' ק"ס הילך י"ב דינרים ריבית ע"מ שחצירי שנשכר ביו"ד יהי' לך מושכר בי"ב אם מפקינן מיניה י"ב או עשרה וע"ז פשט דאפילו תפס מפקינן מניה דאין לו שום שעבוד רק שהמלוה חייב לשלם וכל שהב"ד אינם יכולים להוציא ממילא הוה הלוה כאיש אחר זהו תו"ד.