שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ט״ז (ב׳)

והנה מ"ש מעלתו במה דהשמי' הרמב"ם בפ"ח מביאת מקדש הך דאמרו בברכות מה שצריך להיות נספרת ע"ג היד והכ"מ כתב שם דהרמב"ם מפרש להיפך דאפילו נספרת ע"ג היד הוי מום ומעלתו תמה עליו דבפ"ב מטומאת המת גבי טומאה ולענין עבדים שיצאו לחירות אדרבה נספרת ע"ג היד היא חסרון ולא מעלה. הנה לפענ"ד הדבר תלוי במה שנחלקו הפוסקים ביו"ד סי' נ"ה ס"ק ד' ולפ"ז בנספרת ע"ג היד דהוי בצד הדבר תלוי במ"ש הש"ך סי' מ"ד ס"ק ט"ז בשם יש"ש מראב"ן יעו"ש וא"כ לפעמים היא מעלה ולפעמים היא חסרון ויש לי אריכות דברים בזה ולא נפניתי כעת להעמיק וגם לפי שבנ"ד אין כאן מקום שהרי יש לו צפורן ע"כ קצרתי גם מ"ש מעלתו בכוונת רש"י דלכך כתב הואיל וחתכו דהכוונה דאף שגם קודם שחתכו הוא מום אפ"ה אם הי' נפל מעצמו לא הי' מום רק מחמת שחתכו היא מום ובזה מיישב קושית התוי"ט לא נהירא דמה בכך שנפל מעצמו מידי דהוי אנתקטנו הכליות מעצמן כמבואר בס' מ"ה ודוקא אם הקטין היתרת הוא כשר וכאן אם הוא נספרת ע"ג היד תלוי במחלוקת הראב"ן והרש"ל ז"ל. ובזה י"ל דברי הרמב"ם הנ"ל ואכ"מ להאריך ע"כ נראה לדינא דע"י ערל רופא יש להתיר וכמ"ש מעלתו לצרף שיטת הראב"ד דכל שנטמא כבר מותר לטמאות עצמו שנית. וגם שיטת השבו"י דכהנים בזמן הזה מיחוסי כהונה ואף שחלילה לסמוך ע"ז בצירוף כ"ה טעמי י"ל דמותר. אחר שכתבתי כ"ז נתיישבתי שיש עוד ראי' ממה דהשמיט הרא"ש כל הפרק ז' של מומי אדם בכהנים וכן הרמב"ן על הלכות ברכות שנדפס מחדש ואם איתא דאסור להטיל מום בכהן בזמה"ז הי' להם להביא לדעת איזה מום הפוסל בכהנים וע"כ דאין נפקא מיניה בזמה"ז כלל.