שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ט״ז

שלום וכו' לכבוד הרב המופלג החריף ומושלם מוהר"ר מרדכי א"ש ני' מברדיוב. מכתבו הגיעני היום ואם אמנם אני עמוס הטרדות בפרט בשבתא דריגלא בכל זאת למען כבודו ולמען למודו אמרתי להשיבו בקצרה. והנה שאלתו כהן אחד נולד לו בן זכר ויש לו אצבע יתירה על האגודל ויש בו שני פרקים וצפורן ועצם כראוי כשאר אצבעות אך אינו עומד בשורות האצבעות רק עומד על הפרק התחתון של אגודל היד דהיינו למעלה מן הגליד התחתון ויש כאן רופא מומחה שרוצה לחתכו ע"ז שאל אם מותר לחתכו מחמת מטיל מום בכהן. והנה מעלתו האריך בזה ובאמת בראשית השקפה נזכרתי מדברי הש"ס קדושין כ"א ע"ב דחכמים אומרים אין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום ופריך הש"ס ויעשה בעל מום א"כ משמע דמותר לעשותו בעל מום וראיתי שמעלתו הרגיש בזה. אמנם כשאני לעצמי דחיתי ראי' זו כי רש"י פי' מה בכך והלא רצועה מצוה הוא כפי הנראה הרגיש בזה וע"כ פי' משום דרצועה מצוה היא ולצורך מצוה בודאי מותר ובזה אין קושיא מה שהביא מעלתו ממס' פרה ויומא דף ב' דהי' מטמאין בידים את הכהן ואיך מותר לטמאות מפני גזירות הצדיקים ולפמ"ש א"ש דכל שהוא לצורך בודאי מותר אף שאינו רק משום גזירות הצדיקים ובלא"ה ל"ק משם דשם אינו מטמאין אותו לעולם רק לצורך הפרה וכיון שלאחר ז' ימים יהי' טהור פשיטא דכל שהוא לצורך בודאי מותר ועכ"פ י"ל גם ברצועה שהיא מצוה דאורייתא מותר וכ"ש היא וא"כ כל שאינו למצוה אסור להטיל. אמנם באמת אין ראיה משם דהנה נחלקו הפוסקים והובא במ"א ס' ר"א אי הך דוקדשתו היא דאורייתא או דרבנן ולפענ"ד הי' נראה להכריע דאף למ"ד דאורייתא הוא דוקא בזמן שבהמ"ק קיים והי' ראוי לעבודה והי' בקדושת כהונתו כמ"ש הרמב"ם רפ"ד מכלי המקדש שמ"ע לחלוק כבוד לכהן שנאמר וקדשתו. לקדשו להכינו לקרבן הרי דעיקר המצוה הי' בשביל קדושת כהונתו לקרבן ומזה נמשך כל חלוקת כבוד שנותנים לו מפני קדושת כהונתו משא"כ בזמה"ז שבעוה"ר חרב בית קדשנו כיון שניטל כבוד מבית חיינו ניטל גם כבוד הכהן ואינו רק דרבנן א"כ בזמה"ז אין כאן איסור כ"כ ממילא אין ראי' מקדושין דשם בזמן שע"ע נרצע ובזמן שהיובל נוהג ביהמ"ק קיים ולכך אי לאו דהי' מצוה ברציעה הי' אסור אבל כעת אין כאן איסור אברא דלפ"מ דאמרו בקדושין שם דבעינן ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו והיינו שיוכל להיות כהן אח"כ א"כ גם כאן כיון דיש לומר מהרה יבנה ביהמ"ק כמו דאסרו לכהנים לשתות בזמן הזה וא"כ איך יכולים להטיל בו מום דלמא מהרה יבנה בהמ"ק. אמנם אחר העיון נראה דל"ש כאן זאת דבאמת גם להטיל מום בבכור וכתוב לא יהי' בו מום וקרינן לא יהי' היינו דוקא לאחר שבא לעולם אבל קודם שיצא לאויר העולם מותר וה"ה כאן בזמה"ז אין כאן קדושה כ"כ ורק מהרה יבנה ביהמ"ק א"כ אנו מטלינן בו מום קודם שיבנה ביה"מק והוי כמו קודם שיצא לאויר העולם וא"ל דשאני התם דשם אין כאן קדושה כלל אבל כאן הרי יש קדושה עכ"פ דז"א דעכ"פ תוך למד הוי ספק נפל בודאי לא אלים הקדושה כך ושוב מותר כמ"ש מעלתו.