שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ט

לעולם משכיל ני'. מה ששאלת ביו"ד סי' קס"ח סי"ג בהג"ה במ"ש הרב וכ"ש דשבועת לוה לא מהני והקשה דמה הוסיף על דברי המחבר דכתב דיאמר המלוה איני מאמינך אלא לדבריך הראשונים אני מאמין וגם דברי הבה"ג תמוהין שזה כתוב כבר בש"ע והנראה בזה דהכוונה בזה דלא זו דאין השליח נאמן לטעון כן מכ"ש דאין הלוה נאמן לבא ולומר דהוא נתן משכון לשליח וצוה לו לאמור בשם העכו"ם ולזה נראה שכוון הבה"ג שהעתיק לדבריו הראשונים בלשון נסתר דהיינו שמאמין לדברי השליח הראשונים וכן משמע מהמ"כ שהביא הב"י אברא דלפמ"ש הרש"ל סי' צ"ב דהיכא דהוא לא אמר בתחלה שהוא משל עכו"ם הוא נאמן ע"ש א"כ בשלמא השליח מהראוי להיות אינו נאמן בשביל שאמר בתחלה משא"כ הלוה ובזה נראה שהש"ך ס"ק מ"ם במחכ"ת לא העתיק יפה דברי הרש"ל דדוקא בראובן שאומר שאשתו עשתה שלא כדין הוא דכתב הרש"ל דנאמן היכא דמברר לו השליח שאמר בתחלה להיפך כמ"ש בהדיא שם ובאמת גם בזה יש לפקפק על הרש"ל גם יתר דבריו במחכ"ת הרש"ל דחוקים דמ"ש דיכול לומר שנתכוין להשטות הוא דבר בלתי אפשר שהרי עשה עצמו רשע שמשעת שימה הוא דעבר ואיך יטעון שעשה להשטאה והט"ז העתיק דברי רש"ל והסכים עמו ולפע"ד לא נהירא וע"ש בשו"ת הרשב"א שהביא הב"י וראה שכתב דאינו נאמן בשביל דמשים עצמו רשע וכבר אמר להיפך וע"א נאמן באיסורין ואף דלפמ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף למ"ד דהיכא דפתיך בי' ממונא אינו נאמן וכאן אפשר דהוא להיפך מחזקת כל מה שביד אדם הוא שלו אבל יש לחלק עכ"פ הרשב"א כתב כן וגם הרא"ש כתב כן וחלילה לחלוק עליהם מסברת הכרס ודו"ק.