שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ח (ז׳)

והנה בהא דאמר ר"ש בב"מ דף קי"ח ע"ב בשתי גינות דכל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי הוא שלו ופירש"י דהשאר הוא גופא אפקריה להתחתון ולכאורה צ"ב כיון דהשאר מונח על אוירו של התחתון א"כ מה מועיל שהפקירו הא הו"ל דבר שאינו ברשותו ול"מ ההפקר וכמ"ש למעלה וצ"ל דגם זה מקרי סילוק שמסלק ידו וסילוק מועיל בדבר שאינו ברשותו ובזה נראה לפע"ד בהא דבעי ר"י מגיע לנופו ואין מגיע לעקרו מאי ותמה הרא"ש דכיון דהטעם הוא משום דאפקרי' לפי שגנאי הוא לו ללכת לרשות חברו ולפ"ז כל שמגיע לנופו מה"ת דלפקרי' ועיין בב"י בחו"מ סי' קס"ז וגם בהא דאמר ר' ינאי ובלבד שלא יאנוס הקשה בשטמ"ק בב"מ שם דמה בכך שיאנוס מכ"מ לא אפקרי' ולפמ"ש א"ש דבאמת גוף דברי ר"ש דאמר שהשאר של התחתון כבר כתבתי דהוה דבר שאינו ברשותו ורק מתורת סילוק אתינן עלה והנה בדבר שמעולם לא הי' לו זכות וצריך שיגיע לידו ל"ש סילוק ועיין משנה למלך פכ"א מאשות שהאריך בזה ולפ"ז אדרבא בדבר שאם הי' אונס עצמו הי' יכול ללקטו או במגיע לנופו רק שאינו מגיע לעיקרו וא"כ מצד סילוק שפיר מועיל בזה כיון דבידו לתלשו ומקרי קצת זכייה ובזה שייך סילוק וכמ"ש הר"ן לענין כותב לה ועודה ארוסה דמקרי קצת זכייה ומועיל הסילוק וז"ב ויש להאריך שם בסוגיא ואכ"מ וגם הי' מקום לומר דל"ש יאוש בקרקע רק דבפירות שנגמרו וא"צ לקרקע לא הוה כקרקע וא"כ כל שיכול לאנוס או שמגיע לנופו מועיל היאוש ודו"ק אך בגוף הקושיא דאיך מועיל הפקר בדבר שא"ב לפע"ד הי' נראה דלפמ"ש בתשובה אחת באורך דלאותו איש שהדבר בידו מועיל הפקר ואף שאינו ברשות המפקיר והבאתי שכן מצאתי בשו"ת שאגת ארי' סי' צ"ג שכ"כ בפשיטות ולפ"ז כיון דמונח על אוירו של השני שפיר מועיל ההפקר אף שאינו ברשותו וז"ב.