שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ח (ד׳)

עוד הי' נראה לי בישוב דברי הב"ח הנ"ל דהנה הא דל"מ הפקר בדבר שאינו ברשותו כבר כתבתי לעיל שצ"ב דאדרבא כל שאינו ברשותו יוכל יותר להפקיע מאתו מדבר שהיא ברשותו אך נראה דהנה כל דבר צריך דעת קונה ומקנה וז"פ רק במציאה והפקר דל"ש ביה דעת מקנה סגי בדעת קונה לבד לפ"ז בשלמא במפקיר דבר שברשותו וא"כ בעת ההפקר איכא דעת המפקיר ואח"כ כשנעשה ההפקר שוב מי שזכה בו זוכה מן ההפקר וא"צ דעת אבל בדבר שאינו ברשותו איך יוכל להפקיר הא כיון דאינו ברשותו א"כ ליכא כאן דעת מפקיר דהא יד אחר מעורב בו וא"כ איך יהי' מועיל הפקרו הא ליכא כאן דעת מקנה וכל שא"י לזכות מכח הפקר רק שחברו צריך להקנות או להפקיר שוב אין מועיל ההפקר ולכך גבי צנועין דא"ב א"י לחלל או להפקיר כיון דהם כבר לקחו הפירות וז"ב ובזה יש לומר דלכך גם הוא בעצמו א"מ הפקירו דהא עכ"פ אינו מועיל הפקירו רק אליו ולא לאחרים ובכה"ג ל"מ הפקר ז"ב ומעתה שם דכעת הוא שלו שייך לאחר שיתחמץ א"ב אבל להפקיר פשיטא דמועיל דהא איכא כאן דעת קונה ומקנה דמי שירצה לזכות בהחמץ דהיינו נכרי יוכל לזכות ושפיר מועיל ההפקר וז"ב ודו"ק.